שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ה

ישאו הרים שלום אל כבוד הרב המופלג בתורה ויראה מוה' מאיר זאב חיים הארטמאן אבד"ק שאמלויא במדינת הגר. מכתבו מגלה עפה הגיעני עש"ק העבר קרוב לליל התקדש השבת ואם אמנם אחוז בסבך הטרדות בכ"ז אמרתי להשיב בקצרה ע"ד שאלתו בעירו יש הרבה בתי משינין שורפי יי"ש והם שלהם ולא בשכירות והחוק ניתן שישלמו בעד הרשיון שקורין אנמעלדיג בפעם אחת על כמה חדשים בין יעשו בשבת או יו"ט או ישבתו והוא הפסד מרובה וראו בחיי אדם כלל ג' אות י"ח שימכור הברייהוז לעכו"ם ויפרסם הדבר בערכאות והעכו"ם יעשה אותה אפותקי מפורש בתורת משכון כיון שהגוף של עכו"ם אף שהכלים הם של ישראל מותר לעשות בקבולת היינו שמכל סך יתן לו כך וכך ואחד מהמורים המציא תקנה זו בעוד יותר גרועה שהישראל יקבל מבתי המאשין הח"ש והמעות הכל בתורת רבית אך כשזקף דמי המאשין והשייך לזה בתורת מלוה אחרי המכירה שמכר לו ואחרי שישלם הסוחר הפועל כל דמי המאשין והתבואות וכל הדברים והמוציא מרוח שייך להסוחר הפועל וגם לא העלה בערכאות מצד חוק המשפט לא מועיל שטר המכירה בינו לבין עצמו וע"ז האריך מעלתו מקודם בתקנת הח"א שנובע מריצב"א המובא בב"י או"ח ס' רמ"ו ובש"ע שם בסוף הסימן וע"ז הקשה מעלתו ממ"ש התה"ד ס' של"ט ומובא בש"ע אהע"ז ס' צ' והגהות רמ"א דישראל שגבה קרקע מן הנכרי אם יש רשות להנכרי לפדותו ואין לאשה לגבות כתובתה מזה אבל אם החזיק בה הישראל שהכניס דיורים בהבית או שבנה ונטע הרי זה כגבה לישראל אף שיש רשות לעכו"ם לפדותו ומבואר בתה"ד שם דמאי דאמרינן כל שיש רשות לעכו"ם לפדותו ה"ז של עכו"ם זה דוקא כל שהיה מתחלה של עכו"ם רק שהישראל הלוה עליו וכיון דמכאן ולהבא הוא גובה כל שיש לו רשות לפדות הרי עדיין של לוה אבל אם היה של המלוה מקודם אף שמכרו ויצא מרשותו ועדיין כל שהדיין תופסו וידו עליו מיקרי של המלוה ע"ש ולפ"ז בכאן שמתחלה היה של ישראל אף שמכרו לעכו"ם כיון שמשכן אותה הפרה לישראל עדיין לא יצאה מרשות הישראל ועובר על שביתת בהמתו והאריך בזה ולפע"ד לק"מ וטרם יהיה כל שיח נבאר דברי התה"ד עצמו דמאי בכך שהנכרי יכול לפדותו מ"מ של הישראל היא כיון שגבה אותה בחובה והרי אם מכר הישראל השטר שהיה לו על העכו"ם והלוקח השטר גבה קרקע בחובו אף שהקרקע לא בא כלל לידי גוביינא להבעל מ"מ האשה גובה כתובתה אף שהיה ביד הגוי כח לפרוע השטר ולא לתת לו הקרקע בחובו אפ"ה גובה האשה כתובתה מזה כמבואר בטוש"ע חו"מ סקי"א סכ"ב ובש"ך שם לענין בעל חוב א"כ מכ"ש בזה וכבר האריך בזה בשער המשפט שם ועוד הקשה דא"כ מה חילוק בין אם הכניס דיורין שכתב התה"ד דהרי הוא של ב"ח ומה טעם יש בדבר ומה אלים בזה הכח שלו וגם ראית התה"ד מהך דאמרו פסחים דף ל"א דאמרו מכאן ולהבא הוא גובה ה"ל מטלטלי דיתמי וע"ז הקשה הא אף אם למפרע הוא גובה מ"מ הרי שומא הדרא וא"כ ביד הלוה לפדותו לא חשיב כגבה וע"כ כיון שגבה הקרקע בחובו ונכנס בה לעבדה ולשמרה ה"ל שלו וע"ז הקשה ניהו דלמפרע גובה הא לא אכל פירי עד דכתבו ליה אדרכתא הו"ל עדיין כמטלטלי שלא החזיק בה עדיין והרבה עוד קושיות בזו ודחה דברי התה"ד ואני אומר דדברי התה"ד ברורים דהנה אמרו בב"ב דף קמ"ב גר שמת ובזבז ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן חייבים להחזיר החזירו ואח"כ שמעו שמת בנו החזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה ואמר רבא הטעם דרפויה מרפיה בידי' מעיקרא פירש הרשב"ם דמאי שהחזיקו בראשונה לא נתכוונה לקנות בברור שהרי היה ספק להם אם אולי יש לו בנים כמו שבאמת שמעו שיש לו בן והחזירו ע"ש ולפ"ז הן הן דברי התה"ד שכל שיוכל העכו"ם לפדותו עדן לא היה כוונתו לקנות בברור והגוי בודאי לא רצה להקנות לו לכך לא קנה לגמרי והוה כמטלטלי ולא תוכל האשה לגבות ולפ"ז שפיר כתב התה"ד אם הכניס דיורין או פועלים וראינו דהיה כוונתו לקנין גמור ולא רפיא בידיה הקנין דאל"כ לא היה מכניס דיורין ולא בנה ונטע ע"כ שכיוון לקנות באמת שוב הוה שלו אף שעכו"ם יש לו רשות לפדו' ואפשר דגם העכו"ם כיון שראה שבנה ונטע ולא פדה גם הוא נתיאש בזה וזה קנה לגמרי וזה ברור כשמש ולפ"ז זה סברת התה"ד דלכך כל שלמפרע הוא גובה ונכנס בה לעבדה ולשמרה ולהשביח ומה בכך דשומא הדרא הא מ"מ זה קנה בקנין גמור ונתכווין לקנות שפיר קנה למפרע וה"ל כגבה ולפ"ז מבואר סברת התה"ד דזה דוקא בדבר שהיה מקודם של הלוה א"כ אף שגבה הישראל בחובו מ"מ כל שיש רשות לעכו"ם לפדות לא הוה כקנין חזק ורפויה מרפיא בידיה ועדיין לא נתכוין לקנות אבל כל שהיה מתחלת של המלוה אף שמכרו אח"כ כל שיש לו עדן כח ע"ז הרי לא יצא עדיין מרשותו וע"ז לא בעי קנייה גמורה.