שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ד (ג׳)

והנה התוס' בנדה דף נ"א ע"ב ד"ה ולכתב הקשו דמנ"ל דבעינן תרוייהו סימנים אימא דטהור בחדא מינייהו וכתב המהרש"א הא דלא כתיב סנפיר לחוד דל"ש בהא יגדיל תורה ויאדיר כמו שנראה מתוס' דפ' אלו טריפות אלא דאיכא למימר דאי לאו קשקשת ה"א סנפיר היינו קשקשת השתא דכתיב סנפיר ע"כ סנפיר היינו סנפיר ומדלא כתיב יחדיו ע"כ בחדא סגי א"נ דאצטריך קשקשת למצא חתיכת דג שאין בו סנפיר ויש בו קשקשת דטהור עכ"ל מהרש"א ושאל אותי המופלג מוה' יוסף שארשטיין ני' פה לבוב דאכתי קשה אף דמצא חתיכת דג שאין בו סנפיר כיון דזה נודע דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר בודאי א"כ לכתוב סנפיר לחודא וממילא נכשיר וזה עיקר קושית הש"ס דנכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר וא"כ מה תירץ המהרש"א דאכתי קשה לכתוב סנפיר לחוד והשבתי בפשיטות דהנה המעד"מ הביא בשם רופא אחד שהקשה לו שמצאו בים דג הנקרא שטינק מאריניס שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר והוכחש קבלת חז"ל גם הוא ארסי ואיך מסרו חז"ל כל שיוכל עי"ז לסכן נפשו שהוא סם המות והשיב המעד"מ שמא המין הזה הורכב אחר קבלת חז"ל ובאמת שהדבר תימה דהא א"א לומר כן דיהי' נולד אחר קבלתם דבר שיכחיש הכלל שלהם וכבר האריך הפר"ח בזה בסי' פ"ג לדחות הדברים ויפה טען אך אני בעניי הייתי אומר דלק"מ דהרי התוס' הקשו בחולין ס"ו דמנא ידעי חז"ל זה הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וכתבו דמאדם קים להו דידע כל הבע"ח וקרא להם שמות ע"ש ולפ"ז י"ל דזה הורכב אחר מיתת אדה"ר וא"כ אדה"ר לא מסר לנו זאת ובידו היה הכל נכון דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר והתורה הקדושה שידעה שיש לזה הכלל סתירה ע"כ הוסיפו להגדיל התורה ולהאדירה ונתנה לנו סימן בסנפיר כדי להודיע לנו שלא נסמוך על זה הכלל באם ימצא דג משונה ויבקש אחר סנפיר ג"כ למען לא נסכן נפש ובאמת בדגים רובם ככלם כל שיש להם קשקשת יש לו סנפיר ואם ימצא מיעוטא דמיעוטא שיצא מגדר הטבע אז נצטרך לחפש אחר הסימן דסנפיר ובאמת לא נאכל אותו וניצל מהסכנה וזה לדעתי מה שהקשו ונכתוב קשקשת ולא נכתוב סנפיר ומשני יגדיל תורה ויאדיר ואין לו מובן ולפמ"ש א"ש דבאמת מוכחש הכלל הזה רק שזה אסור לנו מכח סכנה וא"כ לזה שוב מועיל הסימן דסנפיר כדי שנבקש בדג הזה סנפיר ולא נמצא ולא נאכלם איברא דלפ"ז צ"ב מה הקשו בתוס' דלמא חדא מינייהו טהור דלפ"ז יקשה למה להו סנפיר וצ"ל דהתוס' הקשו לפי הס"ד דלא ידענו מיגדיל תורה ויאדיר וא"כ ס"ל לחז"ל דזה הכלל אינו מוכחש כלל וא"כ כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ולמאי הוצרך סנפיר וע"ז שפיר הקשו בתוס' דמה קושיא דלמא הא דכתבה סנפיר להורות דסגי בחדא מינייהו או בסנפיר וקשקשת כל אחד בלבד וא"כ שפיר כתב סנפיר דכל שנראה סנפיר אף שנפלו הקשקשים נכשיר בסנפיר לבד ומעתה הקשה המהרש"א שפיר דא"כ לכתוב סנפיר לחוד ול"ש אף תירוץ חז"ל דיגדיל תורה ויאדיר דמנ"ל זאת ודלמא באמת אין יוצא מהכלל והדג מריניס הנ"ל הרגלים הם סנפירין ולמה כתיב קשקשת כלל ול"ש יגדיל תורה ויאדיר דאדרבא עי"ז מגרע דנטעה דבעי תרוייהו ובאמת בחדא סגי ואם נמצא קשקשת לחוד בודאי טוב דיש לו סנפיר ג"כ ואם יהי' לו סנפיר לחוד ג"כ כשר וע"ז כתב המהרש"א דנ"מ באם מצא דג בקשקשת בלי סנפיר וכעת שחידשו בתירוצם דזה הכלל מוכחש א"כ אין לסמוך אקשקשת לחוד ולכך לא הי' יכול לכתוב סנפיר לבד דא"כ לא היה נודע באם לא נמצא סנפיר אם נסמוך על הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כמ"ש וא"ש תירוץ המהרש"א דבתירוצם דיגדיל תורה ויאדיר מיושב היטב דלא מצי למכתב סנפיר לחוד ודו"ק וגם לפמ"ש התוס' דהתורה כתב' ע"פ רוב דיש לו קשקשת יש לו סנפיר ומיעוט באמת יוצא מגדר הטבע ולא חשה התורה לזה א"כ א"ש ג"כ דברי המהרש"א דעכ"פ נ"מ במה דכתב קשקשת וסנפיר דבאמת הכלל אינו רק עפ"י רוב ונצרך לכתוב בפירוש ולכאורה יש לומר דבאמת צ"ב מ"פ הש"ס ולכתוב קשקשת ולא לבעי סנפיר הא נ"מ אם לא נמצא רק קשקשת אחד וכתב הש"ך בסי' פ"ג ס"ק א' דאם נמצא מונח אצל דגים טהורים לא חיישינן שמא נדבק מהדגים טהורים קשקשת אחד באותו דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ובודאי מאותו דג הוא וכמ"ש הגאון בעל תוס' שבת בהגהותיו ליו"ד סי' פ"ג ע"ש במ"ש בזה ודפח"ח ולפ"ז יקשה דאם לא כתיב רק קשקשת לבד ה"א דלא נסמוך ע"ז כיון דאיכא ריעותא דלא נמצא סנפיר ואתרע החזקה דכאן נמצא כאן היה אמנם נראה דהכי קושית הש"ס כיון דלהס"ד החזקנו הכלל הזה לדבר ברור דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר א"כ שוב א"א לומר דנ"מ שאם נראה דג שלם בקשקשת אחד בלי סנפיר דהא אינו בנמצא ומה"ת לומר דכתבה התורה זאת בדבר שאין בנמצא ואף אם ימצא הוא מיעוטא דמיעוטא וע"ז משני דיגדיל תורה ויאדיר והיינו שאין הכלל מאומת וכמ"ש ושוב כל שיש לו ריעותא חיישינן כיון שאין הכלל מאומת ומעתה לפי המסקנא שפיר כתב המהרש"א באם נמצא חתיכת דג דיש לו קשקשת ואין בו סנפיר והיינו כמ"ש בקשקשת א' אך בגוף דברי התוספות שבת שכתב דהיכא דיש ריעותא לא שייך החזקה דכנכ"ה אם כי הסברא נכונה לפע"ד זהו בשאר חזקות אבל כאן שהוא מצד החזקה דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר איך שייך לומר דאתרע החזקה והא הכלל לא יוכל להשתנות וא"כ איפוא חלילה כל מוסדות וכללי התורה ינתקו כיון דיש כלל מונח ובפרט היכא דנתנה התורה לכלל מונח להכשיר עי"ז איך שייך לומר דיש לו ריעותא דלא חזינן סנפיר וכבר העמיד אא"ז הח"ץ ז"ל בנין הורדוס על הכלל דא"א לבע"ח לחיות בלי לב מה שלא נמצא מוזכר רק אצל חכמי הטבע ואף בדברי חז"ל לא נמצא לענין הוראת איסור והיתר ואף אם נימא שלא כאא"ז הח"ץ ז"ל בענין הלב היינו לפי שאינו מכללי התורה אבל במה שהוא מכללי התורה אין ספק בזה שא"א לשנות ועיין בכו"פ שם וכבר האריך הרשב"א דא"א לטריפה לחיות יב"ח ואם מצינו איזה טריפה שחי מ"מ לא נכחיש קבלת חז"ל ונאמר שחי עפ"י נס ולא יכחיש קבלת חז"ל ע"ש בסי' צ"ח ומכ"ש בכלל התורה ולשיטת התוס' הוא הל"מ או מאדה"ר קבלנו כן אמנם נראה דע"כ לא אמרינן כלל זה הוא יסוד מונח רק היכא שנצרך להוראת הכשר הדגים דצריך שני סימנים אלה וא"כ א"א להכחיש קבלת חז"ל הל"מ או מאדה"ר וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו אבל אם נימא כקושית התוס' דסגי בחדא מינייהו וא"כ איפא לא נסמוך על הכלל הזה דאף שהוא הל"מ דכל שיש בו קשקשת יש בו סנפיר לענין דין דגים לא נסמוך ע"ז ואדרבא נימא כל שראינו שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר בודאי אינו כשר ואין לנו לבטל מה שראינו בעינינו שאין לו סנפיר בעבור הכלל אחרי שאינו נאמר לענין הדין ובאמת כל עיקר שחלקו על זקני הגאון הח"ץ ז"ל בהלב כמ"ש הפ"מ בתשובותיו וכמה טרחות טרח זקיני לברר זאת הוא לפי שהגאון כתב דאף אם נראה עין בעין שאין לו לב ע"כ נולד בלב ונתלה באיזה סבה נעלמה שנאבד הלב ע"ז חלקו עליו דא"א לומר כן אחרי שאין הכלל מסור לנו לענין דין אבל כל שחז"ל הניחו הדין והכלל לענין דין נאמר פשיטא שנכחיש כל מראית עינינו ונתלה בסיבה נעלמה ונבטל מה שראו עינינו בשביל כלל התורה וז"ב כשמש ועכ"פ סי' מ"ם שם שהאריך בזה ובזה מיושב היטב קושית התורת חיים בחולין דאיך אפשר לומר דבחדא סגי דא"כ למה אצטריך הל"מ דכל שיש קשקשת יש בו סנפיר הא בחדא סגי ולפמ"ש א"ש דלכך אצטריך דכיון דבחדא סגי א"כ הכלל הזה אם הי' הל"מ לענין דין דגים שפיר נוכל לסמוך לבטל אף מה שנראה בחוש שאינו כן וא"כ אף דסגי היינו בלא ראינו בו סנפיר אבל כל שראינו שלם בלי סנפיר ה"א דלא נסמוך ע"ז וע"ז גלי הל"מ להורות דהכלל לענין דין נאמר וא"כ הל"מ אתי לנו שפיר וגם אם נימא דהל"מ לא מהני דלא לענין דין נאמר א"כ הל"מ בא לגרוע דאדרבא כיון שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וזה אין לו ולענין דינא א"צ להל"מ הלז כיון דבחדא מיניהו סגי א"כ שוב אדרבא יש בו ריעותא מה שאין בו הסנפיר ולא נכשיר ונבטל מה שנראה עין בעין וא"ש ומעתה מיושב היטב דברי המהרש"א דשפיר אצטריך למכתב קשקשת דאי לא כתב רק סנפיר בלבד א"כ לא הי' טהור בראינו קשקשת בלי סנפיר ולא נוכל לסמוך על הכלל כיון דחזינן דהתורה כתבה לסנפיר ע"כ שזה הסי' בדוק יותר מהסי' דקשקשת וא"כ אדרבא זה הכלל מגרע לנו ודו"ק היטב כי ענין נכון הוא ת"ל.