שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ד (ב׳)

ובזה אני אומר לישב קושית הקדמונים בהא דאמרו בדף ל"ט אילימא משום דרדיפא מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאי ותמהו הרמב"ן והר"ן הא בדף מ"ם נחלקו ר"נ ור"ה אי בעינן ראש ושדרה ניכר וכאן משמע דבשדרה בלבד יש בו סימן ומ"ש דאתיא באמת כר"נ דלר"ה איכא טמאים דאית בהו חוט השדרה זה דחוק ועפר"ח וכו"פ ולפמ"ש א"ש דבאמת ע"פ הרוב אין להדגים טמאים חוט השדרה ולמיעוטא ל"ח והיינו דלא מחזקינן ריעותא ואזלינן בתר רוב אבל כל דאיכא לפנינו צריך שיהי' ראש ושדרה ניכר דכל מה דאיכא לברור מבררינן אף שע"פ הרוב אינו כן ובפרט דבדברים של עכו"ם לא אזלינן בתר רוב כלל וכמ"ש הראב"ד וכעין זה הביא הר"ן ז"ל בפרק אין מעמידין גבי כבשים שדרכן לעשות בהם יין ע"ש ודו"ק וע"כ צ"ל כן דהרי הרא"ש כתב בפלוגתא דר"ה ור"נ דיש דגים טמאים שדומים לטהורים בראש ושדרה וקשה לדבריו איך רצה הש"ס להתיר צחנתא דאבב נהרא בשביל שדג טמא אין לו חוט השדרה והוא פירש שם דבין לר"נ ובין לר"ה אמרינן כן וע"כ דל"ח למיעוטא וז"ב ובזה נראה לפע"ד לישב מה דהקשה הרא"ש שם על ר"ת דלמה לא בדק הברביטא בחוט השדרה והדבר תמוה דהא ל"מ בדיקת חוט השדרה בלבד וקי"ל כר"ה דצ"ל שתיהן וגם בגופן כ"ע מודו דבעינן שתיהם ועיין בארוך להש"ך שם ובכו"פ ולפמ"ש א"ש דבאמת לא חיישינן למיעוטא ופשיטא דע"פ הרוב אין חוט השדרה בטמאים והא דנחלקו ר"נ ור"ה הוא בדברים של עכו"ם דלא אזלינן בהו בתר רובא אבל הברביטא שפיר יקשה למה לא בדק בחוט השדרה דאף דסימני דגים דאורייתא לא עדיפי מרוב דצריך לברר כל דיכולין לברר וע"ז תירץ הרא"ש דכיון דיש דגים טמאים שדומים לטהורים ל"צ בדיקה ובירור דע"כ לא נצריך בירור רק במקום דאם נברר נעמוד על האמת אבל כאן עדיין יש ספק ושפיר סמכינן על הסימנים וכעין זה כתב הנו"ב לחלק גבי ס"ס דצריך לברר דוקא היכא שיכולין לברר השתי ספיקות ע"ש וה"ה כאן ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד לישב קושית התוס' בע"ז דף מ"ם ד"ה ובדגים שהקשו דעדיין יקשה אליבא דמ"ד או ראש או שדרה דניתני סימני שדרה ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב קושי' הש"ס למה לא תני ראש ושדרה והרי אותן סימנים דראש ושדרה הם רק טב"ע להכיר בהם עי"ז שהם מדגים טהורים והיו להם קשקשים כמ"ש הראב"ד וא"כ מה קושיא משם וכבר נתקשו בזה כל הקדמונים על הראב"ד ועיין ר"ן וריטב"א ולפמ"ש א"ש דעיקר הקושיא הוא דכיון דלר"ה לא סגי בראש או שדרה לבד והיינו משום דכל דמצינן לברורי מבררינן וה"ה בזה למה קתני סנפיר וקשקשת בלבד ולא נברר ע"י רוב ושדרה דניהו דלאו סימן מובהק הוא אבל עכ"פ קצת בירור הוא וע"ז משני בארא ופלמודא דדמי רשייהו לטמאים וא"כ לא נוכל לעמוד על הבירור ולכך א"צ לברר כלל ומעתה מיושב קושית התוס' דלר"נ דס"ל דסגי בחד ול"צ לברר כלל א"כ אין כאן קושיא דכל שיש סנפיר וקשקשת א"צ לברר עוד ז"ב מאד מאד ובלא"ה יש לישב דמשמע להו להש"ס דכל שיש סנפיר וקשקשת אף שרואין שאין לו שדרה או שהראש אינו רחב ג"כ כשר וא"כ משמע דאינו סימן כלל ראש רחב ושדרה ואיך נוקי ונסמוך על ראש ושדרה כל דבא לפנינו חתוך ולא נראה ראש ושדרה וע"ז משני דכיון דבארא ופלמודא נודע דדמי רישייהו לטמאים לכך לא אכפת לן בזה ושפיר קתני דכל שיש סנפיר וקשקשת שרי אבל בשאר דברים שלא נודע דדמי לטמאים אפשר דלא סגי בזה בלבד וצריך לבדוק אחר ראש ושדרה מיהו לפי"ז נולד דין חדש דהיכא שיש סנפיר וקשקשת ונמצא שראשו אינו רחב או שאין לו שדרה יהי' טמא וזה לא מצינו וע"כ צ"ל דזה ודאי דראש ושדרה אינו סי' מובהק שנדון מזה להכחיש סימני התורה בסנפיר וקשקשת ורק דר"נ ור"ה אמרו להיפך דהיכא דלא נודע לו אם הי' לו סנפיר וקשקשת בזה יש להוכיח מראש ושדרה דבודאי הוא כשר אבל לא להיפך כיון דבאמת יש טהורים דדמי לטמאים ובזה ממילא מיושב קושית התוס' דבאמת קושית הש"ס הי' כך דכיון דתני סנפיר וקשקשת משמע אף דנמצא שאין לו ראש רחב ואין לו שדרה ג"כ מותר וא"כ היאך הוה סימן להתיר עי"ז וע"ז משני דבאמת טהורים דדמי לטמאים ולכך לא הוה סימן להיפך וכמ"ש ודו"ק ובאמת שגם מצד הסברא הוא כן דאטו מי כתיב ראש ושדרה בקרא הא לא כתיב רק סנפיר וקשקשת וגם הל"מ לא הוה דהרי נחלקו ר"נ ור"ה אם בעי תרוייהו ובהל"מ לא מצינו מחלוקת וגם מחלקינן בין ציר לגופן וע"כ דאינו הל"מ רק דראו שבאותן דגים אשר יש להם סנפיר וקשקשת נמצא עפ"י רוב ראש רחב ושדרה ומזה הוציאו חז"ל שהוא סי' ובזה מיושב מה דלא הקשה מקרא ועת"ח ולפמ"ש א"ש דבאמת עיקר הסימן רק סנפיר וקשקשת וזה כולל לכל מיני דגים טהורים אבל עיקר קושית הש"ס דע"כ במשנה הו"ל למתני גם זאת וע"ז משני דכיון דיש דדמי לטמאים ברישייהו א"כ ראינו דאין זה כלל ברור ולכך לא תני במשנה דהוה אתי למטעי ולומר דראש רחב ג"כ כלל בטוח וכל דדמי לטמאים אף שיהיה לו סנפיר וקשקשת יהיה טמא ולכך לא חשבו ובזה מיושב דלכך לא חשיב שדרה דכיון שראו שאין זה כלל בטוח חשו גם לשדרה שמא ימצאו אחת מני אלף שאין לו שדרה ויהי' לו סנפיר וקשקשת ויהי' טהור באמת ונטמאו חנם ולכך לא חשבו בכלל סנפיר וקשקשת אבל באמת על הרוב נמצא דמינים הטהורים בסנפיר וקשקשת יש להם ראש רחב ושדרה וא"כ עכ"פ לא היה סי' להיפך ועיקר תלוי אם יש לו סנפיר וקשקשת ובשו"ת נו"ב שם סי' כ"ט האריך בזה ולפמ"ש הדבר פשוט דעיקר תלוי בסנפיר וקשקשת וע"ד הפלפול אמרתי בישוב קושית התוס' דאכתי תקשה למה לא חשיב למ"ד שדרה בלבד דהנה האחרונים הקשו הא דחשיב במשנה סנפיר וקשקשת הא הש"ס בחולין דף ס"ד מקשה סנפיר דכתב רחמנא למה לי הא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ומשני דיגדיל תורה ויאדיר וא"כ עכ"פ המשנה לא הו"ל לחשבו והנראה בזה דהנה באמת קשה לי טובא מאי פריך סנפיר למה לי הא כבר נודע מ"ש השיטה מקובצת בב"מ דף יו"ד גבי עשירי ודאי דרוב אינו דבר ברור רק ספק והתורה התירה וכל דבעינן עשירי ודאי ל"מ רוב ע"ש ולפ"ז הא זה הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אינו רק ע"פ רוב וכמ"ש האחרונים ועכו"פ וא"כ לכך אצטריך למכתב סנפיר כדי שיהי' דבר ברור ולא ע"פ רוב אמנם הדבר נכון דקושית הש"ס דכיון דעכ"פ ע"פ רוב כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וא"כ למה נ"מ כתיב סנפיר דבאמת ניזול בתר רוב וכל דג שיהי' לו קשקשת יהיה טהור עפ"י רוב דודאי יהי' לו סנפיר ומשני דיגדיל תורה ויאדיר ולפי"ז אחר שכתב סנפיר בעינן דבר ברור ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס דלר"ה דבעי תרתי א"כ ע"כ דאינו דבר ברור הסימנים דאל"כ א"צ תרתי וכיון שכן ניהו דעכ"פ רוב הוה הא בדגים תני סנפיר וקשקשת ובעינן דבר ברור וע"ז משני בארא ופלמודא דשם ליתא להסימן ולפ"ז לר"נ דאמר חדא אפשר דהוה דבר ברור ובזה מיושב הרבה קושיות מה שהקשו דהא זה אינו רק לסימן שיש לו סנפיר וקשקשת אבל כל שראינו שאין לו סנפיר וקשקשת ולפמ"ש א"ש דעיקר הקושיא דסי' ל"מ דבעינן דבר ברור ודו"ק ועכ"פ דינו של הרמב"ן אמת ולפע"ד ראיה ברורה מהא דאמרו בדף ל"ט אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הסולתנית דמותר ואי נימא דקשקשים היינו הקבועים בו ל"ש לומר שיגדל לאחר זמן דהוה כמו עור שנברא עמו וע"כ דאינו רק כמו לבוש שלובש אח"כ וכמ"ש הרמב"ן ומעתה ממילא קם דינו של הרמב"ן דכל שיכול לקלוף אף ע"י רתיחת המים נמי נקרא לבוש ובזה ניחא מה שהקשה הנו"ב שם מהא דקרקבנו נקלף דאבעיא לן אם ע"י כלי מקרי נקלף ולפמ"ש א"ש דשם בעינן דבר שיהיה נקלף מעצמו ולכך אבעיא לן בכלי מאי אבל כאן דבאמת מהראוי להיות קבועים רק דחידש הרמב"ן דהוה כמו לבוש וא"כ כל שנקלף אף בכלי או ע"י רתיחה שרי דעכ"פ לבוש הוה וז"ב מאד.