שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ג (ד׳)

מ"ש בהא דאמרו בנדרים דף פ"ה דר"א סבר כיון דאילו מפקר נכסי וחזי לי' ורבנן ס"ל דלא אמרינן מיגו דאי בעי מפקר נכסי דמירתת דלמא זכי בי' איש אחרינא וע"ז הקשה דהא לענין עירוב ולולב ומצה אמרינן מיגו דאי בעי מפקר לנכסי' והרי חכמים לא ס"ל כן וק"ל כחכמים יפה הקשה בזה והוא כתב בדרך פלפול ולפע"ד ע"פ מה ששמעתי בילדותי מאבי מורי הרב הגאון ני' דאמר דהסברא הוא דלפמ"ש התוס' בסוכה זו סברא שמפקיר נכסי' ואמר הוא דהסברא הוא דלפמ"ש התוס' בסוכה למד דכל דהמצוה א"י להיות בלתי עבירה הוה מצוה הבאה בעבירה ע"ש ולזה אמר דלענין שיהי' יכול לצאת מצוה ולא תהי' מהב"ע לזה חידש דכל דיוכל להפקיר שוב לא הוה מהב"ע ודפח"ח ולפ"ז זה לענין מצוה דלא מקרי מהב"ע אבל גוף הפקר אינו סברא כמו שאמרו חכמים בנדרים רק דעכ"פ כל דמשכחת דע"י ההפקר לא יהי' מהב"ע.