שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״ז (ב׳)

ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי הה"מ שכתב דמקורו של רבינו הוא מהא דאמרו בכתובות דף ט"ז דקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה הרי מבואר כדברי רבינו ותמה המלמ"ל דשם מיירי באשת ישראל ונתקבלו דבריה משא"כ באשת כהן דלא נתקבלו דבריה ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דנתקבלו דבריה כל שלבעלה ישראל מותרת מקרי לא נתקבלו דבריה דל"ש להאמינה בתורת נאמנות דהא מותרת לו אמנם עדיין יקשה לפמ"ש במשפט צדק דמתורת נדרי איסור הוה דאין להם שאלה וכן הסכים המהר"י בסאן שם וגם בשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' א' מוזכר סברא זו ולפ"ז יקשה על הראב"ד דמה אכפת לן במה שלא נתקבלו דבריה סוף סוף שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ומהני מתורת נדר והנראה בזה לפי מה דמבואר בש"ע יו"ד דאדם אוסר על עצמו דבר שלב"ל לכשיבא בעולם והיינו דוקא על עצמו ולא על אחר ועמ"ש בחידושי להלכות נדרים שם ד' יזכינו להוציאו לאור ולפ"ז לכאורה קשה טובא על רבינו דהיאך נאסרה לאחר הרי התוס' ישנים כתבו בנדרים דף צ' שם בישוב הקושיא דהיאך מותרת הא שויא אנפשה חד"א וכתבו התוס' בשם הר"א ממי"ץ דלא מצינו שאסורה לנשא לכהן והוא מוזהר עליה לא היא עליו והתו"י תמהו דכשם שהוא מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו ולפ"ז זה דוקא לענין שתהי' נאסרת לבעלה כהן אבל אחר מות בעלה כיון דבחיי בעלה מותרת וא"כ לא חל הנדר עליו כלל לענין שתאסר לאחר דהא ע"ז הוה דבר שלב"ל ועל אחרים לא מצי אסרה דבשלמה על עצמה היתה יכולה לאסור אבל על אחרים שוב הו"ל דבר שלב"ל וא"ל דאח"כ כשבא לעולם אסרת על עצמה הא בזה שוב מהראוי שתועיל אמתלא והיא קושיא נפלאה וגם יש להמתיק הדבר דכיון דבאמת היא אינה מוזהרת להנשא לכהן רק דכל שהוא מוזהר ממילא היא מוזהרת וכיון שעליו לא מצי לחול הנדר כיון דהי' דבר שלב"ל שוב ממילא לא חל עליה ג"כ דכל שהוא לא מוזהר גם היא לא מוזהרת ומעתה יש לומר דזהו כוונת הראב"ד דכיון שלא נתקבלו דבריה שוב אין מקום לנדר לחול ושפיר ארכבה לתרי ריכשי דמשום אמתלא בלבד לא מועיל כל ששהתה כל כך וגם עבדה ממעשה באשת ישראל לכך אמר כיון דלא נתקבלו דבריה שוב מועיל אמתלא ומעתה מיושב היטב ראיית ה"ה דשפיר הקשה מהא דנפסלה לכהונה דאם נימא דכל שלא נתקבלו דבריה אינה יכולה לשויא אנפשה חתיכה דאיסורא א"כ לא היתה נפסלת מכהונה אף באשת ישראל דגם שם ל"ש הנדר ובזה מיושב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ על ה"ה יעו"ש ודו"ק ועבב"ש סי' וא"ו ס"ק כ"ו במ"ש באשת ישראל מהראוי שתהי' נאמנת דנתקבלה דבריה לענין כתובה ולפמ"ש גם זה נדחה דמ"מ ל"ש תורת נדר הזה ודו"ק היטב כי חריף הוא. ואגב אזכיר מה דהי' קשה לי למה ההיה נאמנת גבי שבויה לומר טמאה אני אף נגד ע"א ולמה לא ניחוש שמא עיניה נתנה באחר ומצאתי בח"מ ובבית שמואל סי' ז' ס"ק יו"ד שהרגיש בזה וכפי הנראה בשביל דשבויה היא מחשב ליה כרגלים לדבר דנאמנת ודו"ק.