שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״ז (י׳)

והנה התוס' בכתובות דף ס"ג כתבו בהך דארכוסי ארכס דלא מיירי באמרה טמאה אני לך דפשיטא דשויא לנפשה חד"א ולא מותרת ע"י הסברא דארכוסי ארכס ובאמת שהוא תמוה דא"כ במשנה דטמאה אני לך דלמשנה אחרונה אינה נאמנת ואמאי והא שויא אנפשיה חד"א ובמהרש"א הניח דבריהם בצ"ע וכבר קדמו בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב וכתב דמיירי ברגלים לדבר ושפיר נאמנת ע"ש שהאריך ולפע"ד נראה הדבר נכון דבאמת התוס' והר"ן נתקשו בזה דאיסור שבה להיכן אזל וכתב הר"ן כיון דמשועבדת לבעל אינה נאמנת להפקיע שעבודו ובאמת שהמהרי"ט בראשונות סי' צ"א תמה בזה דהא אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ועכ"פ לעצמה תהי' נאמנת ובתשובה הארכתי בזה וגם בשנתרי"א בדרוש לשבת תשובה הארכתי לבאר וכעת נראה דבר חדש דהנה התוס' ישנים כתב בשם הרא"ם דעל זונה הוא מוזהר והיא אינה מוזהרת והתוס' תמהו עליו דכל דהוא מוזהר היא מוזהרת וביותר תמוה הרשב"א בחידושיו שהביא בשם הרא"ם שתירץ דזונה לא מוזהרת על הכהן אלא היכא דהוא מוזהר וכדאמרו ביבמות כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת והדבר תימה דלא די שאין ראיה משם אדרבא עוד סותר הדברים דעכ"פ כל דהוא מוזהר היא מוזהרת אך נראה דגם הר"א ס"ל כשיטת הר"ן דאינה נאמנת להפקיע שעבודו אך דהוה ק"ל כקושית המהרי"ט דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וע"ז כ' דזה בעלמא שהאיסור על שניהם ואין בא מכחו אבל כאן דאנוסה היא וא"כ מצדה אנוסה ואנוסה שריא לישראל רק דלקדושת כהונה אסורה אף כשהיא אנוסה ולפ"ז כיון דבא מכח דהוא מוזהר היא מוזהרת והרי עליו אינה נאמנת להפקיע שעבודו וא"כ ל"ש אין מאכילין לאדם דבר האסור לו דהרי לגבה משרי שריא אף שהי' האמת שנאנסה רק מצדו האיסור מכ"ש שהיא אינה נאמנת עליו א"כ אינו מוזהר שוב אינה מוזהרת ועפ"ז מדוקדק לשון הרשב"א ובזה מיושב קושית התוס' על הרא"ם גם מה שהקשו דא"כ למה לא תהי' אסורה בתרומה לפמ"ש כל דלגבי' דידיה אינה נאמנת א"כ אינ' מוזהר' עליו והרי היא אשתו ואוכלת בתרומה דהיא קנין כספו וז"ב ומעתה מיושב היטב קושית המהרא"י והמהרש"א דבמשנה דמיירי באשת כהן ובאנוסה שפיר אינה נאמנת והוא אינו מוזהר וגם היא אינה מוזהרת אבל באשת ישראל וברצון שוב ניהו דאינה נאמנת להפקיע שעבודו אבל מ"מ אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ונאסרה ושפיר אין סברא שלא תאסר כשאמרה טמאה אני לך ודו"ק אברא דלפמ"ש יקשה בהך דירושלמי בסוטה הנ"ל דמקשה דלמשנה אחרונה למה תהי' אסורה בתרומה ולפמ"ש ניהו דשם מיירי ג"כ באשת כהן אבל שם היתה ברצון א"כ שוב איך מותרת לאכול תרומה הא אסרה עצמה וכי מאכילין לאדם דבר האסור לו ולפמ"ש המלמ"ל דמיירי לאחר ששתת' היא ולא נבדקה א"ש ואף לפמ"ש למעלה דלכך מותרת בתרומה דהא היא קנין כספו של הבעל והוא אינו מוזהר עליה ועדיין אשתו מ"מ כיון דהיא נאסרה דהא הוה ברצון ממילא גם בתרומה אינה רשאית לאכול וע"כ כמ"ש המ"ל ודו"ק היטב ובדברי התוס' בכתובות דף ס"ג מבואר דאף בעיר משכחת לה דהיא אנוסה והרמב"ם פ"א מנערה מחלק בין עיר לשדה מיהו באמת אין כוונת הרמב"ם כן רק כמ"ש הח"ץ ז"ל בתשובה סי' ק"נ וכן מוכח בהנך עובדא דסוף נדרים באהלויי ונפט דמיירי באשת כהן ובאונס והי' בביתו ואפ"ה מקרי אנוסה מיהו שם הוה אנוסה דחשבה שהוא בעלה אבל בהך דארכוסי ארכס שכתבו התוס' כיון דלא צווחה ע"כ דברצון מיירי וע"כ דגם בעיר יכול להיות באונס ודו"ק.