שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״ז

בדבר המעשה שקרה ששני בעה"ב דרים בבית אחת ובלילה היה אחד שתוי שכור ונקרב בעה"ב אל אשת רעהו באישון לילה ובא עליה כדרך ביאה והיא לא ידעה בשכבה וחשבה כי בעלה הוא אח"כ נתעטש והכירה בעטושו שזה איננו בעלה וגם אשתו של הבועל הכירה בקול כי אינו על מטתו והיתה צעקה גדולה ובבוקר באתה האשה להרב המגיד וספרה המעשה כאשר הי' והנה כאשר נשאלתי בזה ואמרתי כיון דאשת ישראל היא וזו אנוסה הי' שלא הכירתו אף דיכל' להכיר בט"ע דקלא כדאמרו בגטין דף כ"ג היאך מותרין ב"א בנשותיהן בלילה בטביעת עינא דקלא מ"מ כל שלא הכירה הרי אנוסה היתה (ועיין נדרים דף צ"א בדברי הר"ן ותמצא בהדיא דבזה מקרי אנוסה אף בכהן) ועכ"פ מידי שגגה לא יצאתה דכל שלא הכירה מה הי' לה לעשות והכי צריכה שתבדוק ותחקור אחר זה אם היה בעלה וא"כ אפשר דמקרי אנוסה ומותרת לבעלה ישראל וגם כיון דמפי עצמה אנו חיין שוב אינה נאמנת דאימור עיניה נתנה באחר ולמשנה אחרונה אינה נאמנת לומר טמאה אני ואף די"ל כיון דהיא אמרה שלא ידעה א"כ חשבה שתהיה מותרת ול"ש ענ"ב דז"א דממנ"פ אם אמרינן שאמת ספרה ובתום לבבה עשתה אין לך אנוסה גדולה מזו ואם כוונתה לרע רק שמתנצלת כן א"כ חיישינן שמא ערומי קא מערמת אך מה שיש לעיין בזה אם אחר שימות בעלה אם תהי' אסורה לכהונה והנה מראש צורים נראה הרמב"ם פי"ח מא"ב הלכה ט' כתב דאשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אף שהיא מותרת לבעלה כמו שביארנו הרי הוא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודית שהוא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה דאיסורא וכתב הראב"ד אף על פי שדבר חכמה אמר אין שמועתו מכוונת שאם אמרה לאחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי למה אינה נאמנה והלא לא הודית על עצמה הודאה לאסור ולא נתקבלו דבריה כלל הרי אשה שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנויה אני ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת אף בזו אם היתה קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת עכ"ל והנה דברי הראב"ד צ"ב דמ"ש דלא נתקבלו דבריה תמוה מאד דהא סוף סוף הא קא שויא נפשה חד"א וא"כ מה נ"מ אם נתקבלו דבריה או לא הא לעצמה מועיל והנראה בזה דהנה הא דשויא נפשא חד"א נסתפק המהר"י בסאן סי' פ' בתשובותיו אם הוא משום תורת נדר או משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים והנה אם נימא דהוא מתורת נאמנות על עצמו שפיר כתב הראב"ד דזה דוקא היכא ששייך נאמנות בשעת חלות האיסור כמו בטבח שעשה סימן בראש הכבש או באומרת קדשתני דאסרה על עצמה הקרובים בעת ההוא או הכבש אבל כאן הא בכח אמירתה לא היתה נאמנת דאמרינן ענ"ב ורק במות בעלה ורוצה להנשא לכהן אנו דנין א"כ כל שנתנה בעת ההוא אמתלא שוב אין תורת שויא אנפשה חד"א דעד אותו הזמן שנתנה אמתלא לא היה מקום להאמין לה על עצמה ואח"כ שוב נתנה אמתלא לדבריה ובזה מיושבים דברי הראב"ד דפתח בטעם שלא נתקבלו דבריה ואח"כ כתב משום אמתלא והרי אמתלא מועיל אף בנתקבלו דבריה ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ב חלק אהע"ז סי' ח' מ"ש בזה דבאמת י"ל דכאן לא יועיל אמתלא דמעשה לא עבדה ובפרט לפי גרסת ה"ה שהי' ברמב"ם גם באשת ישראל ובאשת ישראל כל שנתגרשה עבדה מעשה ולמעשה ל"מ אמתלא כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קפ"ה לזה אמר הראב"ד כיון דעד הגירושין לא נתקבלו דבריה ורק אח"ז שוב מועיל האמתלא וז"ב.