שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״ד (ב׳)

מכתבו הגיעני היום אם כי אני טרוד מאד בכ"ז למען כבודו ולמען כבוד בית משפחתו אמרתי להשיבו ומד' אבקש עזר לבל אכשל בדבר הלכה. הנה שאלתו בא' שאמר לחבירו בעת רחיצתו לנ"כ ביו"ט דיא וועסט דיך אויך וואשין והשיב איך בין טאקי אכהן נאר איך האב ניט צו צאהלין קין וועש געלד שוב פעם שנית אמר ווען איך אפילו גיוועזין אכהן האב איך שוין אהן דער כהונה פאר געסין בייא מיליטער אח"כ רצה לישא אשה גרושה ואומר כי בדרך שחוק והותיל אמר כן שהוא כהן וע"ז האריך מע"ל לצדד צדדים להתיר והנה אין הזמן מסכים לעיין בדבריו וכאשר עברתי בהעברה בעלמא ראיתי כי טענותיו חלושה כאשר מעכ"ת בעצמו מרגיש בזה ומ"מ מהפך בהיתרא ולפענ"ד ג"כ להיפך בהיתרא והנה זה יצא ראשונה דהרי אף בממון דהודאת בע"ד כמאה עדים מ"מ בענין שיהי' דרך הודאה ולא דרך שיחה כמבואר בטוש"ע חו"מ ס' פ"א ס"ח ומקורו מהרמב"ם ובזה כ"ע מודים וא"כ מכ"ש בזה דכיון שלא הי' בדרך הודאה או עכ"פ אמירה מכוונת רק שזה א"ל בדרך שחוק שגם הוא יטול ידיו וע"ז השיב לו בדרך הלצה ושחוק ועכ"פ לא הי' הודאה רק דרך שיחה בעלמא ל"ש בזה שוי' נפשי' ח"ד ודוקא בדרך אמירה והודאה שייך שוי' נפשי' ח"ד ולא בזה. אך לפע"ד דרך חדש יש לי בהיתר זה וטרם יהי' כל שיח נבאר דברי הרמב"ם בפח"י מהא"ב ה"ט והראב"ד שם וז"ל הרמב"ם אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אעפ"י שמותרת לבעלה כמו שבארנו הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודה שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה אסורה והראב"ד כ' אעפ"י שאמר ד"ח אעפ"כ אין שמועתו מכוונת שאם אמרה לאחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי (שלא) יגרשנה בעלי למה אינה נאמנות והלא לא הודת על עצמו הודאה לאסור ולא נתקבלו דברי' כלל והרי אשה שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנויה אני ונתנה אמתלא לדברי' נאמנות אף בזו אם הי' קטט' ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנות עכ"ל. והנה דברי הראב"ד נפלאו דמתחילה אמר מפני שלא נתקבלו דברי' כלל ואח"כ בא מפני שנותנת אמתלא והרי משום אמתלא אף בנתקבלו דברים נאמנות כמו באמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנויה אני וכבר האריך בזה הנו"ב מה"ק חאהע"ז סי' יו"ד.