שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״ב (ט׳)

והנה הוגד לי קושיא בשם ש"ב הרב הגאון מוה' יוסף באב"ד ני' אבד"ק סניטין שהקשה דאם נימא דחיבת הקדש מכשיר אף שאינו מין אוכל וכתב בצל"ח בסוגיא דר"ח סגה"כ דאף כ"ש נתכשרו משום חיבת הקדש א"כ מה פריך בסוף חגיגה שלחן כלי עץ העשוי לנחת ואינו מטמא ומה קושיא נימא כמו דחיבת הקדש מועיל להכשיר ה"ה דמועיל לעשות אף כלי שאינו מקבל טומאה להתטמא ולק"מ דאם נעשה מוכשר ע"י חיבתו וחשיבותו אבל מ"מ כל שאינו בר קבלת טומאה מפני גדלו וא"י לטלטלו א"כ אטו ע"י חיבתו יהי' מקרי בר קבולי טומאה ואדרבא מפני חיבת הקודש ודאי אינו עשוי לטלטל שהרי לא יכלו להזיזו ממקומו כלל וא"כ שפיר פריך ודו"ק היטב. והנה בהא דאמרו דכן מלטמא ומשמע דאף במקדש שייך הגזירה אף דשבות לא גזרו במקדש ואף דהמהרש"א בשבת דף מ"ב כתב דדוקא איסורי שבות דשבת הוא דלא גזרו אבל כבר תמהתי ע"ז בתשובה אחת מרש"י מעילה דף י"א יעו"ש במשנה וצ"ע.