שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״ב (ז׳)

והנה החריף מוה' מאיר בראם ני' עוררני דיש לומר כיון דאינו טמא לא קרינא בי' והבשר אשר יגע בכל טמא לא קרינן ביה וטומאתו עליו ואינו חייב גם על טומאת הגוף וכן הביאו האחרונים משמא דגמרא ואמרתי ראה דבריך טובים ונכוחים והדבר מבואר בזבחים דף מ"ו ע"ב דנחלקו ר"י ור"ל וחד ס"ל דמחלוקת בטומאת בשר אבל בטומאת הגוף ד"ה אינו לוקה וח"א כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו והרמב"ם כתב בהדיא פי"ח מפהמ"ק הכ"ד דאין חייבין על הלבונה והקטורת והעצים לא משום פיגול ולא משום נותר ולא משום טומאת הגוף וע"ש בכ"מ עכ"פ משום טומאת הגוף ודאי אינו חייב וא"כ ממילא ה"ה משקה בית מטבחיא דלא חייב משום טומאת הגוף ומה שיש לעיין בזה דא"כ למה הוצרך רבינו בדם לפטור ות"ל דדם קדשים הוה משקה בית מטבחייא ועיין רמב"ם שם הכ"ד והי"ז גם סוף דברי הרמב"ם בהכ"ד נאחזים בסבך וכמ"ש הראב"ד והכ"מ והנני יוסיף דהמעיין יראה דפסק דאין חייבין משום פיגול ונותר אבל טומאה השמיט ור"ש קאמר לענין טומאה והוא השמיט המבואר והעתיק מה דלא מבואר כלל וצ"ע בכ"ז ועיין במנחות דף ק"ב דפריך הש"ס דיהיה נותר ופיגול כעפרא בעלמא לפי שעומד לשרוף ואמרו שם דחיבת הקודש משוי לה אוכלא והקשה החריף מוהר"מ ברא"ם הנ"ל דא"כ אמאי אמרו בחולין דף ק"א דחייב בשנטמא הגוף הא בעצים ולבונה וקטורת פסק הרמב"ם דאינו חייב בטומאת הגוף וה"ה בזה ולק"מ דלדבריו אזל לי' כל דין נותר ולא יתחייב דאינו חייב כרת על קטורת ולבונה ועצים אבל זה אינו דבשלמא בדבר שבעצמותו אינו אוכל רק שנעשה אוכל ע"י חיבת הקודש שפיר אינו חייב כרת לענין פיגול ונותר וה"ה טומאת הגוף אבל בדבר אוכל רק שניתותר ועי"ז נעשה כעפרא כל דחיבת הקדש משוי ליה אוכל נעשה כמו שהי' אוכל גמור וחייב וז"פ וברור וכעין זה כתבו התוס' בחולין דף ל"ז ודו"ק.