שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״ב (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה לכאורה הי' נראה לי דבר נפלא בישוב קושיתך דלפמ"ש התוס' בפסחים דף י"ט דאם נימא דחיבת הקדש מכשיר אין נ"מ במה דמשקה בית מטבחיא דכן ואין מכשיר לר"ל דמבעי' לי אי מונין בו ראשון ושני יעו"ש וכ"כ בחולין דף ל"ד ד"ה בו וא"כ כיון דחיבת הקדש מכשיר א"כ השמנים של המקדש דודאי שייך בהו חבת הקודש הי' מכשיר אלא שבתוס' חולין דף ל"ו ע"ב שם ד"ה לשווי משקה אוכל לא מועיל חבת הקדש ולענין זה משקה בית מטבחיא דכן א"כ נסתר זאת ודוקא לטמא אחרים מועיל חבת הקדש להכשיר אבל לא לעשות עצמו אוכל ובאמת שדבריהם צ"ע דהיאך אפשר דהם עצמם יהיו דכן מלקבל טומאה ויכשירו אחרים לקבל טומאה אבל באמת יש לחלק דלענין להכשיר אחרים צריך להיות אליהם שם משקה והם באמת משקין הן משא"כ לקבל טומאה בעצמם צריכין להיות אוכל ואוכל לא נעשה בשביל חיבת הקדש וז"ב והן נסתר מחמתו התירוץ הנ"ל ודו"ק אחר כמה שנים ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה חלק שני שהגיע לידי על ימים אחדים וראיתי בהלכות חנוכה שהביא קושיא הלז בשם הרב הגאון מוה' ליב קאסוויטץ ז"ל והוא השיב שאולי נטמא בעודו קרוש ע"ש והנה כעת אינו לפני ולא ידעתי כוונתו דמה בכך שהיה קרוש ולא נקרא משקה סוף סוף במה הוכשר אך לפמ"ש יש לומר כיון דבעודו קרוש מקרי אוכל ואף בחזר ונימוח אח"כ כמ"ש המ"א סי' קנ"ח ס"ק וא"ו וא"כ שוב חיבת הקדש מכשירתו ולא שייך כאן לומר דחיבת הקדש לא יוכל לעשות משקה אוכל דז"א דבאמת כל שקרוש יוכל להיות אוכל אף שחזר ונימוח א"כ אף שלא נקרש כלל מ"מ הוה כאלו קרוש דמנימוח לקרוש אין כ"כ הבדל רב ומכ"ש באם היה קרוש דודאי חיבת הקדש מכשיר ודו"ק ובלא"ה לא הבינותי דהשמן לא הי' נעשה במקדש והיו מובא ממרחק א"כ יוכל להיות שהוכשר שם בעוד שלא היה משקה בית מטבחייא וז"פ אבל אחר העיון זה אינו דבמה הוכשר דמשקה אינו מוכשר ע"י ד"א וא"כ כל שלא נטמא עדין והי' בבית מטבחייא ואולי בבית מדבחייא לא נטמא ולא הוכשר ורק בנטמאו בחוץ והכניסן בפנים וכדאמרו בפסחים דף י"ז אבל זה דחוק דכל שנטמא כבר היאך הכניסו לעזרה לטמאות וגם הא מבואר דכשנכנסו עכו"ם להיכל טמאו כל השמנים ואיך טמאו והא בית מטבחייא או בית מדבחייא טהורין ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ז ובפר"ח הלכות חנוכה ובפ"י וע"כ מחוורתא כמ"ש למעלה.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.