והנה הרשב"א בתשובה סי' תתק"ב הובא ביתה יוסף חו"מ סי' נ"ג הקשה לשיטת הרמב"ם דהשליח צריך לשבע שבועת המשנה דהוא שבועת בן הבית דחשדינן שמא מורה היתירא א"כ מה זה שאמרו והשתא דתקון רבנן שבועת היסת הא גם קודם שנתקן שבועת היסת הא יש עליהם שבועת בן הבית ואני בעניי לא זכיתי להבין דהנה באמת הפוסקים נחלקו אי כל הני שבועות דתקנו חז"ל כגון שבועת אפוטרופסת וכדומה אי בעי מודה במקצת וא"כ ל"מ אם נימא כמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ז' דהרמב"ם ס"ל דבעי שיהי מודה במקצת וכאן ל"ש שבועת מודה במקצת דהם כופרים הכל וטוענים שפרעו למלוה אלא אף אם נימא דהרמב"ם ס"ל דלא בעי מודה במקצת היינו בבן הבית אבל שליח דשלחו לפרוע להמלוה מעות וכדומה ע"כ שלא מורה היתירא שלקח כל המעות לעצמו דפסקה שליחותו וא"כ כאן דהם טוענים שפרעו להמלוה והמלוה מכחישם איך שייך כאן שבועת בן הבית ואיך שייך מורה היתר לנפשו ולכאורה יש לומר דהכי קא קשיא ליה לרשב"א דאיך שייך מיגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכלו נמי למימר פרענו למלוה דהא לגבי הלוה יצטרכו לשבע שבועת בן הבית אבל לגבי מלוה מה שבועת בן הבית שייך בזה וגם היאך שייך מיגו כלל הא יש לומר דלגבי הלוה יש להם קצת מורה היתר שטרחו בשבילו אבל לא לגבי המלוה וכן להיפך יש לומר דאם הדרוהו ללוה שוב לחנם היתה הטרחא שלהם ועכ"פ מה שייך מורה היתר נגד המלוה בשביל שטרחו לגבי הלוה וצע"ג.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״א (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.