שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״א (ו׳)

והנה מצאתי בראב"ן והובא בש"ך חו"מ סי' קכ"א ס"ק מ"ה דלכך נקט הש"ס בשני שלוחים משום דיכלו לומר דמש"ה בררתי תרי דלהוו אנן סהדי דל"ד דאבימי דהוה רק חד סהדא ע"ש ובש"ך דחאו ולפע"ד ראי' להראב"ן מהא דאמרו בירושלמי גבי קידושין הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא והתוס' שם מוקי לה לאחר דתקן ר"נ היסת אבל בירושלמי שם מזכר דר"י חולק ואמר כיון שהאמינתו תורה אינן נוגעין ומזה דייק הראבי' במרדכי להיפך דמיירי קודם תקנה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אך לפימ"ש הראב"ן א"ש דבאמת להראב"ן חייבין לשלם על דלא מסרו בעדים רק דיכלו לומר דמש"ה בררתי תרי ואין דרך לברור לשליחות שנים כדי דנהיה סהדי ולפ"ז זהו בד"מ אבל בקידושין דצריך עדים לקידושין אף בהוא והיא מודים א"כ שוב נוגעין בעדותן דלמה לא מסרו לה הקידושין בסהדי כדי שלא תוכל לכפור ולא שייך לומר דטעו מדשלח בתרי דהא צריך לשנים ולכך אינם נאמנים ובזה מובן היטב דברי ר"י דאמר מכיון שהאמינתם תורה אינן נוגעין היינו דבאמת כל שהם שנים ניהו דצריך להם שיהי' עדים אבל עכ"פ התורה האמינם אם יאמרו שקדשו אותה שוב לא שייך לומר דהי' להם למסור בעדים דכל התורה האמינם לענין קידושין ממילא נאמנים לומר שמסרו לה ולא הי' צריכין למסור בפני שנים דהרי התורה האמינם לדבר חמור מממון לענין אשת איש החמורה ודו"ק היטב.