והנה הרשב"א הקשה בתשובה על מ"ש הרמב"ם דהשולח שלוחו לקנות לו פירות או סחורה הואיל ונשא ונתן בממון חברו הר"ז כבן בית ויש לו להשביעו והקשה הרשב"א בתשובה דהיאך אמרו הן הן שלוחיו הן הן עדיו הא צריכין לשבע שבועת בן הבית ועיין בב"י סי' צ"ג ובש"ע שם ס"ד והנה אם נימא דבן הבית צריך שיחשדנו בשתי כסף כמבואר שם ס"א א"כ לק"מ דשם בד"מ אפשר דאינו חושדו בשתי כסף ומה דאמרו והשתא דתקון רבנן שבועת היסת היינו משום דשבועת היסת א"צ שתי כסף וסגי בפרוטה וכמבואר בסי' פ"ח ועיין בש"ך סי' צ"ג ס"ק א' ולדעתי דברי רבינו ישעי' לשיטתו דס"ל דבהיסת א"צ שתי כסף וה"ה בשבועת השותפין אך בגוף הקושיא לפע"ד כוונת רבינו דכיון שנשא ונתן בהמעות יוכל לחשדו דמורי התירא לפי שהחליף המעות ונשא ונתן בהם אבל בשליח דאסור להחליף המעות כמבואר סי' קפ"ג ובסמ"ע ס"ק י"ב ובתשובה הארכתי בזה דשליח אין לו דין ש"ש כיון דא"י להשתמש במעות דהו"ל שולח יד בפקדון ומקרי גזלן שוב אין בו דין שבועת בן הבית וראיתי בתומים שם ס"ק וא"ו שכתב לחלק דדוקא היכא דהרוויח לו במעותיו שנשא ונתן בהם שייך לומר דמורה היתירא דאחר לא הי' קונה לו באותן מעות כ"כ אבל במי ששלח מעות לחברו מה הרויח לו ובאמת שחילוק נאה הוא וכבר קדמו בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' נ"ז אבל תימה לי דבלא"ה לא קשה דהא שם שלח המעות לתת להמלוה א"כ ניהו דלגבי הלוה הו"ל בן בית ומורה היתירא אבל לגבי המלוה מה מורה היתירא איכא מיהו אכתי תקשה דהא עכ"פ מגו דאהדרינהו ללוה לא שייך בזה וכמ"ש דלהלוה צריך העד לשבע שבועת בן הבית והנה התוס' הביאו בשם הירושלמי דס"ל דגם בקידושין בכסף לא וכתבו התוס' דמיירי לאחר שתקנו היסת והדבר תמוה דא"כ היאך אמר ר"י בירושלמי שם מכיון שהאמינו תורה נאמן והא הוה נוגע אך לפע"ד יש לומר דהירושלמי ס"ל דשייך שבועת בן הבית אף בשליח ולא ס"ל החילוקים הנ"ל אך די"ל דכיון דצריכין השלוחים להיות עדים לענין גוף הקידושין דל"מ בלי עדים וא"כ שוב מסתמא פטרם משבועת בן הבית דאל"כ יהיה עד הצריך שבועה ול"מ וזהו סברת הירושלמי מכיון שהאמינה התורה א"כ ע"כ פטרם משבועה הלז דבשלמא בד"מ לא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ לא הי' צריך לפטרם בשביל שיהי' עדים ובאמת שגם לפי דתקנו דצריך שבועת היסת י"ל דבקידושין בודאי פטרם כדי שיהי' עדים דבד"מ י"ל דסמך שיצטרכו לשבע משא"כ בקידושין ודו"ק היטב.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ״א (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
