שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן מ׳

סוגיא דשליח נעשה ובלמדני הרי"ף תמהתי בפרק הכותב גבי הא דמביא הרי"ף לענין סטראי הסוגיא דשליח נעשה עד בד"מ פירש"י מיגו דיכלו לומר לא נתת לנו שום דבר ובראשית ההשקפה תמהתי מדוע שינה לשון הש"ס דאמרו מגו דיכלו לומר אהדרינהו ללוה ולא אמרו מיגו דלא נתת לנו ולכאורה רציתי לומר דהרי בשבועות דף מ' ע"ב איכא תרי לישני אי רב נחמן דאמר דמשביעין שבועת היסת אי דוקא באיכא דררא דממונא או אף בליכא דררא דממונא ולפ"ז שם דאמר רבא אמר ר"נ דהן הן שלוחיו הן הן עדיו והאידנא דתקון שבועת היסת משתבעי הני עדים ומסתמא ר"נ בעצמו אמרה שהוא חידש שבועת היסת וא"כ שוב יקשה דאם יש להם מגו דלא נתת א"כ לא היה דררא דממונא ולא היו צריכין שבועה שוב נאמנים במגו ולכך הוצרך הש"ס לומר מגו דיכלי לומר אהדרינהו ללוה ומיירי באופן דהי' עדים שנתן להם הלוה המעות ועיין רש"י דכתב דלפעמים מוסרו בעדים ואין להם רק מיגו דהחזרתי ולכך האידנא אין נאמנים אבל לדידן דקי"ל דאף בליכא דררא דממונא נמי שייך שבועת היסת שפיר פירש רש"י דמגו דלא נתת ולאחר שתקנו שבועת היסת אינן נאמנים ודו"ק. ובגוף הדבר שהקשיתי למה לא אמרו בש"ס דיש להם מיגו דלא נתת כלום נראה לפע"ד דבר נחמד דהנה התוס' הקשו דהא הוה מיגו בשנים ודלמא לא ידעו לכוין השקר וכתבו כיון דנפטרים עי"ז מממון ל"ש מיגו בשנים דבטוחים הם שיכוונו עדותן ולפ"ז אומר אני סברא נכונה דזה דוקא אם אין להם בית מנוס רק בטענה אחת אבל כל דיש להם שתי טענות לפטור אם בכופר לומר לא נתת או בטענת אהדרינהו ללוה ולפ"ז אם יטעון אהדרינהו אינו מתירא דהא אף אם חברו יטעון לא נתת הוא בודאי יפטור עכ"פ באהדרינהו אבל אם יטעון לא נתת אולי חברו יטעון אהדרינהו וא"כ יצטרך לשבע נגד העד דהוה מעיד שקבלו שניהם דאף שטוען שאהדרינהו כל האומר לא קבלתי כאומר לא פרעתי ולכך אמרו מגו דאי בעי אמרו אהדרינהו וז"ב וכשהצעתי הדבר הזה לפני הרב המאוה"ג אבד"ק נעמריב ני' קלסי' אך אמר שהוא תמה ימים רבים על התוס' דאיך שייך שבטוחים הם שיכוונו דהא ב"כ וב"כ נפטרים וא"כ דלמא אחד יאמר שנתן ללוה ולפמ"ש א"ש דעכ"פ לא יצטרך לשבע נגד העד השני דהא הוא ג"כ נוגע בעדותו אבל כשיאמר לא קבלתי הרי הודה שלא אהדר ויצטרך להעיז ולשבע נגד העד ודו"ק ועדיין צ"ע.