בשנת תרי"א הייתי בכפר טריסקאוויטץ נשאלתי מבחור אחד ואמר שכן הקשה התומים ואינו בידי כעת בהא דפריך הש"ס אי חייב מודה אמאי לא יחזיר וע"ז הקשה דהא נ"מ לענין מלוה ע"פ מוקדמת או שעכ"פ אותו שטר שכתב ללות ולא לוה עדיין ודלמא יש לו מלוה בשטר מאוחר ויגבה אותה מלוה בשטר שעדיין לא לוה קודם להשטר המאוחר ובאמת הוא קודם ואמרתי בזה דלפענ"ד מבלי עיון בספרים שטר שכתב ללות ולא לוה עדיין אף שאינו שטר הקנאה מ"מ לגבי ב"ח כל שלוה אח"כ יגבה מזמן הראשון הכתוב בשטר דלהכי כתבו מזמן המוקדם ובשלמא לענין לקוחות כל שלא לוה עדן לא הוציאו עדים הקול ולא יוכל לגבות מלקוחות אבל לגבי דנפשיה כל שילוה אח"כ כדין טריף מקודם כנלפע"ד וברצות ד' כשאבא העיר לביתי בל"נ אתן עיני בזה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.