והנה מדברי התשב"ץ למדתי תירוץ אחר לקושית התוס' שהקשו בכתובות דף כ"ד דאיך אפשר דלא אכולה מלתא קמסהדי דא"כ איך כותבין כהן לסימן אם הי' משולשין והא עדים לאו אכולה מלתא קמסהדי ולהתשב"ץ א"ש דשאני התם דלענין הלואה קמסהדי ושפיר אכלה מלתא קמסהדי דמעידין שזה הכהן לוה אבל שם שני ענינים הם הלואה ויוחסין ולכך מבעי' לי אי אכולה מלתא קמסהדי ובזה מיושב גם קושית הח"מ באהע"ז סי' ג' ס"ב דלענין יוחסין סתם הש"ע דאף בלשון עדים ל"מ ולענין הלואה הביא בש"ע חו"מ סי' מ"ט דברי הרשב"א דמחלק בין לשון עדים ללשון הלוה ע"ש ובב"ש ולפמ"ש א"ש דלענין הלואה דהוא ענין אחד שפיר אמרינן דכל שהוא בלשון עדים אכולה מלתא קמסהדי משא"כ כשהוא בלשון הלוה דל"ש תורת עדות אבל לענין יוחסין לפע"ד שני ענינים הם ונסתייעו דברי התשב"ץ ועיין במרדכי בקידושין פ"ג סי' תקל"א שהר"א מב"יהם הביא ראיה ממה דאם אמרינן דאכולה מלתא קמסהדי מעלין משטרות ליוחסין וסומכין להקל ה"נ בגט אף דלא נתן רק ע"י כפיה כל שנתן הגט נאסרה לכהונה והרא"ם כתב דשאני התם כיון דאכולה מלתא קמסהדי הי' פסול השטר כל שנכתב כהן והוא אינו כהן וכוונתו דכל דמעיד אכולה מלתא א"כ הוה שינוי בעדותן ופסול ונשאלתי בזה ממה שכתבו התוס' גיטין דף פ' וכן המרדכי שם ראיה מזה דאינו מעיד אכולה מלתא ולא פסול כשנכתב כהן והוא אינו כהן אבל ל"ק דשם קאי לפי האמת דלאו אכולה מלתא קמסהדי ואינו פסול משא"כ הרא"ם קאי אם אמרינן אכולה מלתא קמסהדי וז"ב ופשוט ועיין ברא"ש בגיטין שם ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ט שביאר כן בהדיא ודו"ק ועיין בגליון הש"ך חו"מ סי' מ"ט שכתבתי שם שני ראיות מסוף יבמות גבי יונתן בן יוחנן ארי' מכפר שחי' ומזבחים דף ק"א ע"ב מרש"י ד"ה עד ששם שלום בין השבטים יש ראיות להך דינו של הש"ך אם לכאן אם לכאן אי קאי שלום על האב או על הבן וצ"ע שלא זכרם ודו"ק היטב וצ"ע דבתוס' גיטין דף פ' לענין מקום עמידה מבואר דאף בענין אחד ל"ש אכלה מלתא קמסהדי ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ל״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
