שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ל״ה

כ"ח תשרי מסר לי המופלג ר' בעריש מגריידינג נכד הגאון בעל בת עיני תשובה מזקינו הנ"ל שכתב בשנת תקחי"ת אור ליום ג' י"ג תשרי להגאון מוה' מנחם מאניס ז"ל אבד"ק לוקבא ע"ד הגט שנזכר בס' בת עיני שאחד נתן גט שהטעוהו ושלחו לו מכתב מאביו שאמר לו שבשום אופן לא יעשה רק שיגרש שיש לפניו שידוך הגון ואח"כ נודע שלא הי' מכתב מאביו ורצה הגאון מוהר"מ לומר דהוה גילוי מלתא ולא הוה גילוי כלל וע"ז הביא הבת עיני דברי הב"ח ומכתב מאליהו הנ"ל דכל שגילה דעתו קודם כתיבת הגט פשיטא דהוה גילוי דאלו הי' ידע שזה אינו מכתב אביו לא היה מגרש כלל ובאמת שיפה דבר ואין לפני ספר בת עיני לראות אם לא נמצא זו התשובה שם והאריך דאף אם הוה ספק באומדנא עכ"פ חזקת א"א מסייע דהוה אומדנא ואוקמא האשה בחזקתה אמנם לפע"ד הי' נראה לחלק ולישב קושית זקני הב"ח דע"כ לא אמרינן דגילוי מלתא בגיטא לאו מלתא הוא רק היכא דבשעת כתיבת הגט ונתינתו לא נתחדש ענין שלא ירצה לתת גט א"כ כיון דברצון נפש כתב הגט ונתן מה"ת לומר דגילה דעתו שלא לתת אבל היכא שיש ספק בעת כתיבת הגט שלא רצה ליתן כגון שמסר מודעא א"כ חזינן דבעת כתיבת הגט היה מסופק עכ"פ אם לתת הגט או לא וא"כ עכ"פ לא עשה ברצון נפש ממילא מועיל גם גילוי דעת לבטל הגט ובזה נראה לפע"ד הא דאמר ר"ה גטו כמתנתו הוא כיון דשכ"מ הספק לפניו אם יחיה או ימות וא"כ הספק לפניו אם יתן או לא בכה"ג הוה שפיר גילוי דעת וכמ"ש המהר"מ מלובלין דודאי דעתו הי' שלא יהי' גט כשיעמוד מחליו ואף דאנן מחמירין מטעם שלא יאמרו יש גט לאחר מיתה מ"מ סברת ר"ה שפיר היה ובזה מיושב מהך דפריך בב"מ פשיטא והיינו לפי דשם היא אמרה אי קיימת דידך אנא ואמרינן דהוה פטומי מילי והיינו כפירוש הרא"ש דכיון דהוא הי' לו להתנות וכל שחברו מתנה מה שזה הי' לו להתנות הוה ליה פטומי מילי וכמבואר בחו"מ סי' ר"ו ולפ"ז הרי חזינן דהוא לא רצה להתנות וא"כ לא הוה גילוי מלתא ועדיף טפי מלא התנה כלל וגרש בסתם וכאן הרי חזינ' שהיא התנית מה שהי' לו להתנות והוא שתק ולפ"ז בהך דאשקלי' לחתני' דירמי' ביראה יש לומר דלא הוה גילוי דעת לאביי משום דכיון דחזינן דרצה לכופו שיגרש אף הוא גמר בדעתו לגרש דהרי חזינן דרצה לכופו והוא מן הכופין להוציא סבר בדעתו שבודאי יכופו לגרש ולמה לא יתרצה תיכף להקל צערו וכעין דדחה רבא ודו"ק ולפ"ז בנדון הבת עיני כיון דעכ"פ בשעת שנתן הגט נתן בנפש חפיצה שסבור הי' שעושה כן עפ"י מכתב אביו א"כ ניהו דאחר כך נתגלה ששקרו לו עכ"פ הגט נתן ברצונו ואם כן הוה ליה גט מעליא ומה בכך שהי' גילוי הדעת כל שבעת כתיבת הגט ונתינתו הי' ברצונו לא אכפת לן במה שאם הי' יודע לא הי' נותן זה לא מקרי רק גילוי דעת בעלמא ולא הוה מלתא כלל בגט וז"ב לפע"ד.