שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ל״ד (ד׳)

והנה בהא דנחלקו אביי ורבא אי גילוי דעתא בגיטא מלתא הוא וקי"ל כאביי דלאו מלתא הוא שזו מיע"ל קג"ם הנה הב"ח ז"ל בחו"מ סי' ר"ה הקשה מהא דאמרו בב"ב דף מ"ם אי דגיטא ודמתנתא גילוי מילתא בעלמא הוא ופירשו כל הפוסקים דאפי' אם אינו אנוס כלל ג"כ מועיל דלא כרשב"ם וא"כ חזינן דגילוי מלתא בגיטא מלתא הוא וכתב לחלק דאחר שנכתב הגט ל"מ גילוי דעתא אבל קודם שכתב הגט שפיר מועיל גילוי דעתא ע"ש ולכאורה הדברים סתומים דמה נ"מ בין קודם כתיבת הגט או לאחר שנכתב הגט וגם קשה לפע"ד מהא דאמר אביי בגיטין דף ל"ד ראיה דגילוי דעתא בגיטא לאו מלתא הוא מהך דר"י אשקלי' לחתני' דירמי' ביראה ואי ס"ד גילוי דעתא בגט מלתא הוא הא חזי לי' דקא רהיט אבתריה וקשה ולטעמיך דהא גם אביי מודה דכל שמסר מודעא קודם שנכתב הגט מלתא הוא וא"כ כאן יש לחוש שמא מסר מודעא קודם שכתבו הגט והרי כבר בטל לשני גיטין הראשונים וא"כ מה מועיל דאותיבי קרי באודנייהו והרי הוא צווח ועומד שלא יכתבו אמנם נראה דהנה גוף סברת הב"ח דל"מ גילוי דעתא בגיטא נראה לפע"ד דהוא משום דמסתמא כל שעשה מעשה כזו וכתב גט והקדים פורענות לנפשיה בלי ספק מעשה כזו עשה בישוב הדעת ואין דרך לחזור בו ומטעם זה כתב הר"ן בנדרים דלכך בגט תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי משום דמסתמא כשעושה מעשה כזו מסתמא עשה בישוב הדעת וא"כ מה"ת לומר דהגילוי דעת היה שיבטל הגט וגדולה מזו נראה לפע"ד דאינו נאמן לומר שכוונתו לחזור כמ"ש הר"ן בתשובה הובא ביתה יוסף אהע"ז סי' קל"ז דאינו נאמן לומר שביטל הגט וכתב דבשלמא כשמוסר מודעא שנותן הגט באונס בודאי קושטא קאמר שאל"כ מי הכריחו למסור הגט ולמסור מודעא אבל לאחר שנתן הגט שאינו בידו אינו נאמן ע"ש ואף שהוא מיירי לאחר שנתן הגט מ"מ זהו כשאומר בפירוש שבטל הוא דצריך שיהי' לאחר נתינה אבל כל שאינו רק גילוי דעת גרידא כל שכבר כתב הגט בודאי לאו מלתא הוא ואינו נאמן לומר שכוונתו היה לחזור בו דמסתמא לא נתכוין לבטל ולפ"ז דברי הב"ח מפורשים דזהו דוקא שם לאחר שנכתב הגט אבל כל שמסר מודעא קודם שכתב א"כ פשיטא דמועיל דא"ל דמסתמא לא יעשה מעשה כזו דז"א דהרי אדרבא מוכח שאנוס הוא ואינו עושה בנפש חפיצה דאל"כ מי ביקש מידו לכתוב גט ולמסור מודעא וע"כ שהוא מוכרח קצת אף שלא היה אנוס גמור אבל בנפש חפיצה לא הי' ומעתה שפיר דייק אביי משם דהרי שם דאשקלי' וא"כ מהראוי לומר דמצוה לשמוע דברי חכמים ומסתמא נתרצה כמו דאמרו בב"ב דף מ"ם וא"כ בכה"ג גילוי דעתא לאו מלתא הוא דהרי אף שאמר קודם הכתיבה כל שלא שמעו מהראוי לומר שנתרצה כדי לקיים מצות חכמים ולכך אקשי' לרבא דרבא ס"ל דאף בסתם גט דודאי יעשה מדעתי' דנפשיה ואפ"ה גילוי מלתא בגיטא מועיל מכ"ש כשבאמת כפיהו רק דאמרינן דמצוה לשמוע ד"ח דעכ"פ גילוי מלתא הוה ודו"ק היטב.