שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ל״ד (ב׳)

והנה התוס' בגיטין דף ע"ב הקש' על רש"י בד"ה אמר מהא דאמרו בב"מ דף ס"ו האי שכ"מ דכתב גט לדביתהו אתנח א"ל דביתהו אמאי קא מתנחת אי קיימת דידך אנא וקאמר דפומי מילי בעלמא נינהו ופריך הש"ס פשיטא ואמאי פשיטא והא ר"ה אית לי' אם עמד חוזר והנה בראשית ההשקפה בלמדי עם תלמידי ני' בשנת ט' הקשיתי דמה קושיא על רש"י עד שנדחק ר"ת מאד והרי כל טעמו של ר"ה הוא משום דהוה אומדנא דמסתמא לא רצה שיחול הגט אם יעמוד וא"כ זהו בסתם אבל שם דקא מתנח וא"ל אמאי קא מתנחת אי קיימת דידן אנא אלמא חזינן דהוא לא עלה על דעתו שלא תהיה מגורשת אם יעמוד וא"כ כיון שעכ"פ גמר בלבו לגרש בכל אופן פשיטא דהוה פטומי מילי אם היא התנית עמו ולכך ודאי אינו חוזר ונתקשיתי עד מאוד והראני תלמודי שהפ"י העיר בזה והוסיף לתמוה דבתוס' ב"מ שם בד"ה פטומי כתבו בהדיא דבגט מיירי שנתרצה לגרש בלי תנאי והיא באת לנחמו ע"ש וא"כ ממילא אין מקום לקושיתם על רש"י והנראה בזה דהנה מבואר בטוש"ע בחו"מ סי' ר"ז דהא דאמרינן דהוה פטומי מילי הוא משום דהתנה הלוקח טובת המוכר ולכך דוקא קודם שנגמר המקח אבל בתחלת מקח לא שייך זאת ומטעם שכתב הסמ"ע שם בשם הרא"ש דאם התנה המוכר טובת הלוקח ולא חזר הלוקח התנאי שהוא טובתו ש"מ דנתרצה אף בלי זה וחשב הלוקח אם אחזר התנאי יחזור המוכר מיד ע"ש ולפ"ז זהו שם דאם לא אמר המוכר או הלוקח לא הוה תנאי כלל אבל כאן שאלמלא לא גלה המגרש דעתו הוה לר"ה אומדנא דמוכח וא"כ עכ"פ לא מקרי פטומי מילי כשהיא אמרה אי קיימת דידך אנא דהא הוא היה יכול לגלות דעתו ובפרט שהוא המגרש ובאמת שבלא"ה צריך להבין דשם ל"ש פטומי מילי דמה מתבייש המגרש לפני המתגרשת אדרבה הוא עשה לה טובה במה שמגרשה ומדברי התוס' והרא"ש נראה דפטומי מילי דגט הוה מדלא התנה הוא והיא באת לנחמו א"כ עכ"פ על ר"ה קשה דהא אף דקא מתנח אבל עכ"פ פטומי מילי לא הוה כל שאמרה לו דאלמלא שגלה דעתו היה יכול לחזור כנלפע"ד בביאור קושית התוס' אך רש"י לא ס"ל כשיטה זו וס"ל דפטומי מילי הוא שלא הי' בתורת תנאי רק לנחמו בלבד וא"כ לק"מ על רש"י ובחידושי אמרתי לישב קושית התוס' על רש"י די"ל דרש"י בא לפרש הך דפטומי מילי הוא לפי שהי' בעת כתיבת הגט שהי' השכ"מ מתאנח וא"ל אי קיימת דידך אנא וא"כ פלפל הש"ס אם זה מקרי תנאי גמור שוב הוה תנאי קודם כתיבת התורף וא"כ הי' פסול לשיטת התוס' ודעימי' מדרבנן ולהרמב"ם פסול מן התורה וע"ז אמרו דהוה פטומי מילי ולא בטל הגט כשימות וע"ז פריך פשיטא דלא בטל הגט כשימות אבל כל שלא מת ודאי יכול לחזור ובזה מיושב הא דאמר הש"ס ואי לאו פטומי בדידה קיימא למשדי תנאי והיינו דל"ש בזה תנאי בגט דהא לאו בדידה קיימא כלל וע"ז אמר דה"א דהוא גופא אדעתא דידה קא גמר והו"ל תנאי בגט ודו"ק היטב והנה התוס' הקשו דלר"ה למה צריך שמואל לתקן בגט שכ"מ לומר אם לא ימות לא יהא גט וכו' [ובתוס' יש קצת ט"ס] הא אף בסתם חוזר ולכאורה רציתי לומר דלענין כהונה שתהי' מותרת לחזור לכהן גם ר"ה מודה דא"י לחזור דלא גרע מריח גט דפוסל בכהונה ובזה מיושב מ"ש רש"י בגיטין דף ע"ה לענין גט שכ"מ ואי כהן הוא מפסלא עליו ולא נקט לענין אין לו בנים ולפמ"ש רצה רש"י לישב דלא תקשי על ר"ה למה לי כפילא וע"ז אמר דנ"מ לענין כהן דעכ"פ מידי ריח הגט לא יצא דפוסל בכהונה דהא חוזר אח"כ אבל מתחלה הי' גט ועכ"פ יצא קול שנתגרשה דאסורה לכהונה אך התוס' לא כתבו כן אמנם לכאורה יש לישב קושית התוס' דע"כ לא אמר ר"ה רק בגירש סתם שפיר אמרינן דיכול לחזור אבל שם כל שהתנה שפיר שייך חשש שמא יאמרו שיש גט לאחר מיתה דבשלמא בשלא התנה כלל ל"ה החשש לר"ה דמה"ת לומר שהגט לאחר מיתה הא הוא מגרש תיכף אבל כשמתנה שאם לא מת לא יהא גט ע"כ דעיקר כוונתו אם ימות שוב שייך חשש שמא יאמרו גט לאחר מיתה וכמ"ש אך ז"א דאכתי קשה למה יתנה כלל כשלא יתנה יהי' יוכל לחזור אם עמד לר"ה והי' מקום לומר דנ"מ לענין אם יוכל לחזור בעודו בחליו אבל כבר כתבתי דאף לר"ה חוזר אף עודנו בחליו וכמ"ש השטמ"ק ואני מוסיף דעכ"פ כפילת התנאי לא צריך בודאי לר"ה דהרי באמת הרשב"א הקשה דלמה צריך בכ"מ כפילת תנאי הא אף שלא כפל לא גרע מאומדנא וכתב דאדרבא מגרע גרע דמדהתנה ולא התנה כהלכתו שפיר אמרינן דלא קפיד שיהיה בדוקא וניחא ליה אף שלא יתקיים התנאי דלא יתבטל המעשה ע"ש ולפ"ז אומר אני דבר נכון דכל שהתנה אף בלי כפילא מועיל לר"ה דהא כל הטעם דצריך כפילא הוא משום דבלי כפילא לא אלים התנאי לבטל המעשה ולפ"ז כאן דבלי התנאי לא חל המעשה ויכול לחזור ורק ע"י שהתנה אמרינן דגרע ושייך חשש שמא יאמרו גט לאחר מיתה ושוב אלים התנאי לבטל המעשה כיון דרק ע"י התנאי נתקיים המעשה שלא יוכל לחזור וז"ב בסברא ובזה מיושב היטב קושית התוס' על רש"י מהך דאי קיימת דידך אנא וקאמר פטומי מילי נינהו ופריך פשיטא ואמאי פשיטא ולפמ"ש א"ש דשם דלפי מה דפריך פשיטא דהוה פטומי מילי ולא הוה תנאי שפיר פריך דאי נימא דהיה תנאי ולא מקרי פטומי מילי אף שהתנה הלוקח טובת המוכר וכמו כן אשה התנית תנאי שהי' למגרש להתנות הוה תנאי שוב גם לר"ה אם עמד אינו חוזר דע"י התנאי מגרע גרע דשייך חשש שמא יאמרו גט לאחר מיתה וכמ"ש וע"כ דזה לא מקרי תנאי דפטומי מילי הוא וכיון שכן שוב פשיטא וא"ל דקמ"ל דאם עמד חוזר דז"א דאם נימא דלא הוה פטומי מילי שוב אינו חוזר וא"ל דא"כ הוא גופא צריך לאשמעינן דה"א דיהי' חוזר קמ"ל דא"י לחזור בשביל דהתנה דזה אינו דאם נימא דפטומי מילי הוא שוב לא הוה תנאי ויכול לחזור ואי לא הוה פטומי מילי שוב לא יוכל לחזור וא"כ אדרבא ע"י דהוה פטומי מילי שוב יוכל לחזור וז"ש בדידה קיימא למשדי תנאה בדידי' קיימא למשדי תנאי והיינו כל שלא התנה הוא שוב יוכל לחזור ולא אמרו להיפך דאי לא הוה פטומי מילי הי' יכול לחזור וכשהוא פטומי מילי א"י לחזור והש"ס שפיר פריך והתוס' לשם העתיקו לשון הס"ס כהווייתו וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית תוס' בגיטין ע"ה שהקשו ד"ה לאפוקי דאמאי קאמר פטומי מילי ומשמע אם לא הי' פטומי מילי מקרי תנאי והא לא התנה ת"כ ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת הוא לר"ה דס"ל דאם עמד חוזר ולדידי' ל"צ ת"כ וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים ת"ל.