שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ל׳

בפסח שנתרט"ז שאל אותי המופלג מוה' יוסף ני' שארשטיין בהא דכתבו התוס' דנזיר נלמד ממה דצותה התורה להגעיל כלים הבלועים מיין וע"כ לנזיר וע"ז הקשה דדלמא מיי"נ ממש שנתנסך לע"ז דהא דלא חשו בסתם יינם דלמא נתנסך כתב הרמב"ן דאם איתא דאקצי' לע"ז לא היה מזבין ליה אבל מה שלקחו הכלים לא שייך זאת והשבתי דל"מ לפמ"ש הרמב"ם בספר המצות מל"ת קצ"ד בהא דאמרו דלא נאסר יינם דהיינו דעדיין לא נצטוו על יי"נ א"כ ל"ש יי"נ כלל ואף לפמ"ש הרמב"ן מ"מ כיון שטרם שנסכו לע"ז הי' ליין החזקת היתר דיי"נ לא נאסר א"כ הי' לי להיין חזקת כשרות ול"ח כעין מ"ש לענין בב"ח דמוקמינן אחזקת היתר ושאני נזיר דהיין באמת מותר רק דהנזיר אסור ביין והוה איסור גברא ול"ש חזקת היתר של היין לענין נזיר ודו"ק היטב וגם נראה כיון דהשותה יי"נ בכ"ש לוקה כמ"ש הרמב"ם פי"א ממ"א וגם הרמב"ן מודה משום דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם א"כ שוב ל"מ הגעלה דלמשהו ל"מ הגעלה כמ"ש הצ"ק בטעם דכ"ח בחטאת ל"מ הגעלה משום דלמשהו ל"ש הגעלה דמ"מ נשאר משהו ודו"ק היטב.