שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ג׳ (ד׳)

ובזה יש ליישב קושית התוס' בכתובות דף כ' ע"ב בהא דאמד ר"א ש"מ הכחשה תחלת הזמה הוא והרי כאן אמרו דאם יש עדים הלך אחד העדים אף שהשטר מקוים והיאך נאמנים העדים על זה להכחיש העדים של השטר שלא בפניהם דבין לפירש"י דמיירי במקום שכותבין ואח"כ נותנין וגם לפירוש ר"ה דמיירי במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין עכ"פ לא שייך לומר דמסתמא העדים דקדקו בדבר דמה להם לעדים הם כתבו לו את השטר ובמקום שכותבין מה להם לדקדק אם יתן אח"כ הדמים או לא וגם במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין מה להעדים בזה אם הוא כבר קיבל דמים או שהאמינו על הדמים המוכר הוא דאפסיד אנפשיה וא"כ שפיר העדים אחרים נאמנים אברא דבש"ס אמרו שם אי אזום אזומי לאורועי שטרא הוא כל כמיניה ופירש"י דאינו נאמן לומר דשטר אמנה או פסים דלא ניתן לכתוב ומשמע דשייך לומר בזה אין עדים חותמין על לשטר אלא א"כ ראהו בגדול וא"כ שוב אין עדים נאמנים להכחישן אמנם נראה לפע"ד דבאמת ניהי דהעדים ודאי לא חתמו אעולה ל"ש כאן דמה להם בזה אפ"ה כיון דלא ניתן לכתוב אם היו העדים יודעים מזה פשיטא שלא היו מוציאין קול שזה מכר לזה והיו אומרים אח"כ שעדותן אינו עדות א"כ לכך הוא לא נאמן לאורועי שטרא ובפשיטות י"ל כיון דעכ"פ יש ריעותא בשטר לא נאמן הבע"ד לאורועי לשטר משא"כ עדים שנאמנים בזה ובזה יש ליישב קושית התוס' בב"ב מ"ח גבי מודעא היו דברינו ודוק. עוד נ"ל דבר חדש דהנה המהרי"ט סי' ס"ב שם הביא בשם המהר"י בן לב שנסתפק אם פריש מועיל היכא דכתב שטר ולא נתן דמים ע"ש שכתב של"מ וחילק בין פריש בכספא אקני דמועיל ובין פריש בשטר אקנה ע"ש ולפע"ד נראה לחלק מטעם אחר דהנה באמת כבר נודע דברי הרי"ף והרז"ה והרמב"ן פ' ד"א דכל השטרות הוה מפי כתבם רק דכל שנעשו מדעת המתחייב הוה מפי כתבו ולא מפי כתבם של העדים ע"ש וכבר הארכתי בביאור דבריהם בתשובה אחת ולפ"ז אומר אני דבר חדש דאף שפירש המוכר שרוצה להקנות בשטר כל דאמרינן דלא סמך דעתו עד שיקח המעות א"כ עכ"פ מדעת המתחייב לא הוה דהא אנן סהדי שלא רצה להקנות עד שיתנו לו דמים ואם כן עכ"פ בעת שכתב השטר לא נעשה מדעת המתחייב ומה מועיל מה שפירש כן כל דאנן סהדי דלא רצה להתחייב עד שיתנו לו דמים עכ"פ לא גמר להקנות אלא מדעת המתחייב ואף דהוה דברים שבלב הא שוב הו"ל השטר מפי כתבם ואף שהוה מדעת המתחייב הא בדעתו לא היה רק שיתנו לו דמים אח"כ ושוב יהי' למפרע שם שטר אבל עכ"פ שטר לחוד א"א להקנות משא"כ בכספא דכל שפירש שקונה בכסף למה לא יקנה לו ומה אכפת לן בדברים שבלב הא פירש להיפך וכל שדבריו שבלב סותרין לדיבורו לא אזלינן בתר דברים שבלב וז"ב ולפ"ז יש ליישב דברי ר"ה הנ"ל דבאמת כל שזה טוען שלא קיבל הדמים שוב ל"מ השטר דשטר הוה מפי כתבם ולא היה כאן קנין כלל ובזה יש ליישב קושית הרשב"א מהך דשטר פסים ושטר אמנה דאמרינן דתתקיים השטר בחותמיו ולפמ"ש א"ש דשם דהמוכר טען שהאמינו בעצמו ומסר לו השטר קודם שיתן המעות א"כ בעת מסירתו השטר הוה מפי כתבו ומדעת המתחייב דבשלמא כשהעדים נתנו לו השטר במקום שכותבין ואח"כ נותנין הדמים וא"כ לא הוה מפי כתב המתחייב דבשעת הכתיבה דעתו הי' שיתן לו דמים ואף דהעדים מסרוהו לו לא מסרוהו לו אלא ע"ד שיתן לו הדמים ומכ"ש באם לא מסרו כלל רק שכתוב בשטר שקיבל הדמים ועודנה תחת יד העדים וזה טוען שכבר נתן לו דמים וזה טוען שלא קיבל א"כ בכה"ג הוה מפי כתבם ול"מ השטר ועיין בב"י סי' כ"ח דהיכא דהוא תחות יד סהדי דהוה מפי כתבם ועיין סי' מ"ו ואף אם מסרו לו כל דלא הוה מדעת המתחייב ל"ש שטר והו"ל מפי כתבם אבל בטוען שטר אמנה ושטר פיוסים דא"כ מודה המוכר שצוה למסרו להלוקח ושוב לא מקרי מפי כתבם ודוק היטב ויש לי להאריך בכל דברי הרב המהרי"ט שם בכל פרטי הדין אלא שלא נפניתי כעת וידעתי שיש כמה פקפוקים על מ"ש כעת כי לא רשמתי רק לזכרון דברים וברצות ד' אראה אשובה לעיין בזה בל"נ. אחר שכתבתי זאת מצאתי במלמ"ל פ"א ממכירה שהביא בשם דודי הרב מהר"א רוזאניס ז"ל דבמתנה אף להרי"ף לא בעי מטי שטרא לידיה בשטר אוקנייתא והמלמ"ל חולק עליו ולפמ"ש למעלה בדברי הר"י שהביא מהא דשטרי אקנייתא היה מקום להאריך בזה ואין הזמן מסכים וצ"ע ועיין ש"ך סי' ר"נ ס"ק כ"ב ולפי דברי המלמ"ל הנ"ל דבעינן דמטי שטרא לידי' אף בשטר מתנה א"כ שם שמונח ביד שליש לא קנה וא"כ דברי הסמ"ע נכונים ודוק היטב. אחר שנים רבות שאלני נד"ז היניק וחכים טובא כמר אברהם ני' נכד דו"ז הגאון בעל ים התלמוד בהא דהביא הב"י בחו"מ סי' קצ"ב בשם רבינו ירוחם דאם א"ל חזק באחד מהם בשביל כלם קנה כלם אפילו לא נתן מעות וע"ז הקשה דא"כ בלא אמר חזק וקני בשביל כלם שוב לא יועיל כלל דהא בעינן שיאמר חזק וקני או בפני המוכר וכאן לא היה בפני המוכר שהרי לא החזיק רק באחד מהם ולא א"ל חזק וקני ולמה קני וע"ז אמר כיון דעכ"פ נתן מעות רק דמיירי במקום שאין קונים בכסף לבד ובזה שוב א"צ לומר חזק וקני דהא באמת המוכר קבל מעות רק שהלוקח לא גמר לקנות רק בחזקה אבל עכ"פ המוכר א"צ לומר כלום והנה אמרתי לו אף שדבר חכמה אמרת אבל לק"מ דמיירי באמר חזק וקני סתם ועל זה אמרו דלא קנה רק כנגד מעותיו משא"כ באמר חזק בשביל כלם דקנה כלם וז"פ ובאמת שדברי רבינו ירוחם הן הן דברי הרא"ש פרק חזקת שהביא הטור שם דס"ל דמתנה הוה כמכר ולא נתן המעות דלא קנה את כולן אלא א"כ שא"ל לך חזק וקנה באחד וקנה את כולן דמבואר דבזה היה קונה אף בלא מעות כמו מתנה וראיתי בהפלאה שם שהקשה לשיטת הרשב"ם והרא"ש דבמתנה לא קנה כלום כיון דאין כאן מעות א"כ היאך קאמר הש"ס תניא כוותיה דרבא דהא במטלטלין קנה אף בנותן מתנה אגב מקרקעי בחזקה לא קנה במתנה ע"ש שהאריך ולפע"ד לק"מ דכיון דלא בעי שיהי' צבורין רק שיאמר אגב קרקע וא"כ מה נ"מ בין מכר למתנה הא כל שאמר אגב קרקע הרי הם נקנים אגב הקרקע וא"כ מה נ"מ בין מעות למתנה דסוף סוף נקנה אג"ק ולא בעי צבורים משא"כ בחזקה דבעי שיעשה מעשה בגוף הקרקע וא"כ בשלמא כשנתן מעות דבאמת קנה מצד המעות ורק שלא רצה לקנות רק עם חזקה אם כן שפיר קנה בחזקה באחת מהן כנגד כלם ובמתנה דלא שייך מעות לא קנה וז"ב ופשוט.