שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ג׳ (ג׳)

ומעתה מיושב היטב קושית הרשב"א דע"כ דק"ס הקנהו לו תיכף אף בלא נתינת דמים דאל"כ אמאי יחזור בשטר הקנאה דניחוש שמא נתן לו דמים וא"ל דא"כ יהיה נאמן לומר דלא נתן לו דמים כמ"ש רבינו האי דז"א דזה דוקא בשטר מכירה אבל בק"ס כיון דהוא קנין בפ"ע ואף במתנה קנה א"כ מה שמחויב לתת לו דמים דאינו רק כמו תנאי דאדעתא דהכי הקנה לו ואם נתן לו דמים יקנה למפרע וא"כ שוב אינו נאמן על הדמים וז"ב. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ט סי' כ"ז שם ובראשונות סי' קנ"ב שהאריך הרחיב הדבר בדברי ר"ה והרשב"א האלו וגם הוא מחלק כעין החילוקים האלו ושמחתי מאד שזכיתי לכוין לדעתי הרמה ובלא"ה ל"ק לפע"ד דהרי כתב הרשב"א דבמקום שנותנין דמים ואחר כך כותבין השטר דכ"ע מודו דא"צ להביא ראיה דהרי מודה שקבל המעות וכבר האריך מהרי"ט שם דבזה אף ר"ה מודה והרשב"א יחלוק אף בכותבין ואח"כ נותנין דמים ע"ש שהאריך ולפ"ז הרי רש"י פירש בב"ב שם בהא דטען דשטר האמנה היא האמנתיך למסור לך שטר מכירה קודם שקבלתי הדמים אם כן יש לומר דמיירי במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין דאז לכ"ע השטר בחזקתו ואף דמלשון רש"י נראה שעיקר האמנה היה במה שמסר לו השטר קודם ומשמע דהכתיבה בעצמותו היה נכון וכותבין ואח"כ נותנין אבל לר"ה אין קושיא דיש לומר דמפרש דמיירי במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין והוא פייסו להראותו לעושר או שהאמין בו שיתן לו אח"כ מעות וז"ב.