שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן כ״ח (ד׳)

והנה בהא דאמרו בע"ז דף ל"ב ולא הודו לו ורמינהו יין הבא ברקבאות של נכרים אסורים בשתייה ומותרים בהנאה העיד שמשון בן גודע לפני בנו של ר"ג על ר"ג ששתה ממנו בעכו והוד' לו מאי לא הודו לא דקאמר התם כל סיעתו אבל בנו הודה לו אב"א גודא לחוד וגודע לחוד והנה בספר חתם סופר סי' קל"ב מביא קושיא בשם הגאון מוהר"ם פישלעס ז"ל דמה קושיא דהא לעיל תני יין של ישראל כנוס בהן וי"ל דבכנוס בהן שהוא לזמן רב הוא דלא הודו לו אבל אם הי' בא בהן כדתני בברייתא אחרת הנ"ל יין הבא ברוקבאות של נכרים לכך התיר ע"ש שנדחק ולכאורה שאלה גדולה שאל אבל לפע"ד לק"מ דהרי לענין כבוש מעל"ע לשיטת הח"ץ ל"ש ביין צונן וא"כ מה נ"מ לבין כנוס שאינו כנוס וא"ל הכוונה דיש חילוק בין מכניסו לקיום או לא דז"א שאין חילוק בין שמכניס היין של ישראל לקיום או לא רק אם הכלי הוא דבר שמכניסו לקיום שאם היין של גוי הי' כנוס לקיום הוא דיש חילוק כמבואר סי' קל"ה וסי' קנ"ח אבל היין של ישראל מה נ"מ אם מכניסו לקיום או לא ואף את"ל שגם היין של ישראל אי מכניסו לקיום יש איסור טפי לבין הבא במקרה אכתי תקשה דזה שייך לענין ההכשר דאם מכניסו לקיום צריך הכשר טפי אבל לענין אם היין אסור בשתי' לא ידעתי מה נ"מ וכל שבא לתוך כלי שהי' בו יין של עכו"ם מהראוי לאסור בשתיה ובפרט ביין דהוא דבר חריף ובודאי הוציא מפליטת הכלי של יי"נ אף שבא באקראי בה ולראורה רציתי לומר עפ"י דברי הט"ז בסי' צ"ג ס"ק ב' במה שהביא בשם ר"י הלבן שכבר שבע מלבלוע והוא כתב של"ש שבע מלבלוע שמפלט מה שבלע כבר ע"ש אבל אכתי קשה מה נ"מ במה שמכניס כעת או שבא באקראי סוף סוף קבל טעם מיי"נ שהי' בו ובאמת צ"ל טעמו של ר"ג ששתה ממנו שס"ל שאין דרך עכו"ם כלל להכניס יין ברקבאות ולכך אף בשתיה כשר ולפ"ז אין נ"מ בין שהכניס לזמן מרובה יין כשר או שבא באקראי וא"כ שפיר מקשה הש"ס אך לפע"ד נראה דזה באמת קושית הש"ס דהרי בברייתא הוא שונה אמרו יין כנוס בהם וא"כ עכ"פ שיש לחוש שמא הי' בו יין כיון דחזינן שהישראל הכניס לתוכו יין וא"כ גם בבא באקראי הא עכ"פ דרך הכלי שיהי' בו יין וע"ז אמר דגודא לחוד ובן גודע לחוד ובזה מיושב קושית הגאון חתם סופר שם דלמה לא משני דשני בנים הי' לר"ג ואחד הודא והשני לא הודה ולפמ"ש א"ש דבאמת פשיטא דכל שהיה אחד שהעיד על שני מעשים מחולפים וא"כ גם ביין הבא באקראי ג"כ מהראוי לאסור דהא חזינן שהכניס ישראל יין וא"כ למה לא נחוש שמא הכניס בו העכו"ם יין ובפרט שאחד מבניו של ר"ג הוא רשב"ג דחייש למיעוטא וא"כ עכ"פ הי' לו להודיענו מי מבניו שהודה ומי לא הודה שמסתבר שרשב"ג לא הודה טפי מר"ח ב"ג דלא תצינו שחש למיעוטא וע"כ הוצרך לתרץ דגורא לחוד והיינו דבאמת גודע הכחיש ואמר שלא היו יין כנוס כלל רק בא באקראי ולכך לא חש ר"ג שמא היו בו יין של עכו"ם וז"ב כשמש ודו"ק שוב ראיתי הדב' מבואר בסי' קל"ז ס"א דאם הוא כלי שמכניסו לקיום אז אפילו הכניס יינו של ישראל רק לפי שעה אפ"ה אסור כמ"ש הט"ז והש"ך שם ס"ק ב' בהדיא דגזרו אפילו לפי שעה אבל בדבר שאין מכניסו לקיום בעי מעל"ע והיינו משום דכבוש כמבושל וא"כ מבואר כמ"ש הש"ך דאמרינן כבוש כמבושל אף ביי"נ ועכ"פ שוב יש מקום לדברי הגאון מוהר"מ פישלס ז"ל שי"ל דשם בכנוס בו יינו של ישראל היינו בכנוס מעל"ע דהי"ל כמבושל הוא דנאסר בשתיה אבל היין הבא דרך מקרה ולא נשתהה מעל"ע לכך שתה ר"ג אבל לשון כנוס אינו מורה ששהה מעל"ע רק כנוס לקיום ויין הבא אינו לקיום וא"כ כל שהכלי אינו עשוי לקיום אין חילוק בין אם הישראל הכניס לקיום או לא סוף סוף כל ששהה מעל"ע אסור אף שלא הכניס הישראל לקיום וכל שלא שהה מעל"ע מותר שוב ראיתי ברא"ש כאן אות כ' שכתב וז"ל רש"י פירש שהיין כנוס בהם לקיום משמע מתוך דבריו שאם אינו כנוס לקיום לרבנן מותר אפילו בשתיה כענין דלעיל העיד ר"ש בן גודא ששתה ר"ג יין הבא ברקבאות של גוים והא דמחמרינן בנכסי דרבנן לא הודו לו הרי ביאר בהדיא דרבנן לא הודו אפילו ביין הבא ברקבאות ולא כנוס בהן והנה לישב הקושיא של הגאון מוהר"מ פישלש ז"ל וכמו שבי תראי דלמה לא מחלק הש"ס דשם היה מעל"ע ולכך לא הודו לו וכאן מיירי דלא הוה מעל"ע נלפע"ד כעת לישב בדרך נאות דהנה בתוס' ד"ה והא כתבו להקשות בהא דפריך ולמ"ד רוצ' בקיומו ע"י ד"א אסור מ"ש קנקנים דשרו והא אפילו למאן דשרי היינו דוקא רוצה בקיומו ע"י ד"א וכאן הוה רוצה בקיומו לתת בתוכו יין ע"ש מה שנדחקו בזה. ולפע"ד נראה דבר נחמד דהנה ביי"נ קי"ל דאם שבע מלבלוע אינו אוסר בצונן והנה הט"ז סי' צ"ג ס"ק ב' הנ"ל חידש דמ"מ כבוש כמבושל שייך בזה ובמעל"ע אסור ומטעם דבאמת שבע מלבלוע אבל מפליט ומבליע ומפליט מעט ובועל מעט וחוזר ומפליט מעט ובולע וא"כ כל שהוא מעל"ע שפיר אסור ע"ש ודפח"ח ולפ"ז לענין רוצה בקיומו ג"כ הדין כך דל"ש שרוצה בקיומו שיפליט היין דמה נ"מ דהא כל מה שיפליט חוזר ובולע מהיין ששם בתוכו ומה נ"מ לו בין זה לזה וכעין שכתב הט"ז לענין המדה ע"ש וא"כ לק"מ דלא מקרי רוצה בקיומו שהרי באמת שבע מלבלוע ורק שמפליט ובולע וא"כ שוב אינו נהנה מהיין וזהו דקמשני התם ליתא לאיסורא בעיניה והיינו דאף שמפליט מה נ"מ לענין רוצה בקיומו הא לעומת זה בולע מזה היין שהביא בתוכו ולפ"ז נלפע"ד דיהיה גרע טפי אם יהי' בתוך מעל"ע שהרי בתוך מעל"ע אינו בולע מהיין שהביא עתה והרי רוצה בקיומו שבסוף המעל"ע יפליט ומיהו דז"א דממנ"פ בתוך מעל"ע אינו פולט ואינו מבליע ולאחר מעל"ע מה שמפליט חוזר ובולע ואינו נהנה כלל אמנם באמת הט"ז לשיטתי' דכתב בסי' ק"ה ס"ק א' דכבוש כמבושל ל"ש בשאר איסורים דאימת נעשה כבוש לאחר מעל"ע והרי נוטל"פ ומשמע דבתוך מעל"ע אין שום בליעה ופליטה אבל לפמ"ש החוות יאיר והכו"פ ריש סי' ק"ה דבאמת כל המשך זמן המעל"ע פולט רק שטעם גמור אינו מורגש רק בהמעל"ע א"כ שוב דברי הט"ז תמוהים דא"כ גם תוך המעל"ע מבליע ומפליט מעט מעט נחוזר ונאסר ואף דאינו מורגש טעם גמור עד לאחר מעל"ע מ"מ שוב לא נטל"פ ובולע ונאסר אבל לענין רוצה בקיומו אין נ"מ כלל דאם נימא דפולט מעט מעט שוב חוזר ובולע לעומת ההפלטה ולא נהנה כלל ובפרט ביין שלא שייך נטל"פ לאחר מעל"ע שאדרבא נעשה יותר משובח וכמ"ש למעלה ועפר"ח סי' ק"ה ס"ק א' ובזה יש לישב קושית הגאון הנ"ל ודברי הרא"ש לישב מקושית המע"מ אבל הפסיקני באמצע ואני טרוד מאד אך בגוף דברי הגאון ז"ל דיש חילוק בין מכניסו לקיום או לא באמת אחרי העיון א"א לאמרו דממנ"פ אם הדרדורין והרוקבאית הם מכניסין לקיום א"כ אפי' שלא בא רק לפי שעה אסור כדין כל כלי דמכניסין לקיום דאפי' לפי שעה גזרו ואם אינם מכניסן לקיום אף שכעת מכניסן לקיום אין נ"מ רק שכל ששהה ממל"ע הוא דבולע וא"כ למה נקט כנוס בהם אף שלא הי' מכניס לקיום כעת יין של ישראל כל ששהה מעל"ע אסור ואי לא לא והנה האיר ד' עיני ומצאתי בחידושי רמב"ן בע"ז דף ל"ג גבי נודות של עכו"ם גרודין מותרין שהאריך בביאור השיטות ובתוך אריכות דבריו כתב שמה שנחלקו ר"ג ורבנן בדרדורים (דכוונתו למה שנחלקו שר"ג התיר ולא הודו לו) הוא דר"ג ס"ל ככלי עץ שאין מכניסין לקיום הוא ובהדחה סגי ורבנן סברי ככ"ח הם וכל שתחלתן בשל איסור צריך הכשר עירוי כמו הגת וכמו כסי דפחרי או שנחלקו אם הם כלים המכניסן לקיום או לא ע"ש ונהניתי מאד שבאמת הי' תמוה לי על מה לא הובא ברייתא זו בכל הפוסקים ולפמ"ש הרמב"ן א"ש דאין נ"מ רק אם הוא כלי המכניסו לקיום או לא או שהוא כ"ח או שהוא כלי עץ כמ"ש הרמב"ן ולפ"ז אין נ"מ בין מכניסו כעת לקיום רק אם הי' כלי המכניס לקיום או לא או שהוא כלי עץ או לא ומן האמור תמוהים דברי הרא"ש במ"ש באות כ' על דברת רש"י דהא דמחמרינן בכסי משום דרבנן לא הודו לו והיא תימה דלרש"י כסי שאני הוא כ"ח ובולע אף שאין מכניס לקיום משא"כ נודות בשאין מכניסן לקיום שמותר וכ"כ הרמב"ן בהדיא שם וכ"כ התוס' בע"ז ל"ג ובלאו הכי דברי הרא"ש תמוהים כמ"ש המעדני מלך שם ע"ש.