שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן כ״ח (ב׳)

והנה לכאורה רציתי להביא ראיה דלא כאא"ז הח"ץ ז"ל מהא דכתב הטור סי' קכ"ב בשם הרשב"א בתה"ב שהאריך להוכיח דכלי איסור שנתערב יש לו ביטול ואין דנין אותו כדבר שיל"מ משום דצריך להוציא הוצאות וכן קי"ל סי' קכ"ב והש"ך הביא בשם הרא"ה דבלא"ה ל"ש ביטול דניכר האיסור דאפשר להוציא בהגעלה ע"ש ולפ"ז בכ"ח יהי' דבר שיל"מ והרש"ל כתב דלא מקרי דבר שיל"מ דלא בא ההיתר בזמן וקשה ת"ל דהו"ל דבר שיל"מ בכל הכלים דהא יכול להשהות י"ב חודש ויהי' מותרים וע"כ דאין לו היתר ע"י י"ב חדש לא בכ"ח ולא בשאר כלים כ"ז שאין מוציא הבלע ע"י הנעלה וז"ב אך גוף הדין תמוה לפע"ד לפי מ"ש הצל"ח דבטלטול ל"ש דבר שיל"מ דהא לא שייך עד שאתה תאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דהא יכול להשתמש היום וא"כ איך אפשר דכלי הוה דבר שיל"מ דיכול לשמש בו היום ומחר ועכ"פ להשהות י"ב חודש אפשר דל"ש דבר שיל"מ לכ"ע דהא כל י"ב חדש הוא זמן רב והרי צריך להשתמש בו כל השנה ועכ"פ פשטת הענין מורה דלא כאא"ז הח"ץ ז"ל ודו"ק אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בכנה"ג שנדפס סביב היו"ד שהקשה בהך דירוקי שכתבו הרשב"א והטור דדינם ככלי נתר וע"ז הקשה דהא בכלי נתר אמר דאין לו טהרה עולמות וכאן אמר סתם אסורי ולפמ"ש למעלה א"ש כיון דהוא כ"ח ל"צ לאשמעינן דאסור עולמות דל"מ ישון דהא כ"ח א"י מידי דופיו אבל בכלי נתר הוצרך לאשמעינן זאת ומזה ראי' ברורה לשיטת הרשב"א דלא מועיל ישון.