שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן כ״ח

תשובה לחכם אחד מה ששאלת אם לנהוג כמ"ש בשו"ת הגאון הח"ץ ז"ל בקדירה שבשלו בה חמץ ושהה יב"ח אם מותר כשבישל אח"כ אף שנטל"פ אסור מ"מ לאחר י"ב חודש שכבר כלה כל הטעם והוה כחרכו קודם זמנו הנה באמת כבר הורה זקן אא"ז הח"ץ ז"ל וכדאי הוא לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק אבל אם כי דבריו חביבים עלינו עד מאד ואנו שותין בצמא את דבריו הקדושים מ"מ לא אכחד קושט דברי אמת דמעולם הייתי תוהה בזה וחפשתי בספרים ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקע"ה דבשאר איסורין לא מהני ישון יב"ח ע"ש והובא בב"י סי' קכ"א בסוף הסימן א"כ הן נסתר מחמתו כל ראיית אא"ז הגאון הח"ץ ז"ל שכל סמיכתו מיי"נ דמהני ישון והרי רשב"א נעל בפנינו וכתב שלא לדמות כל האיסורים ליי"נ והיינו משום דשם תשמישו בצונן ומהני ישון משא"כ בחמין וכמו שהאריך בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ"ד באורך ואלו ראה דברי הרשב"א הלז הי' שמח מאד ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ט שכ"כ הרשב"א שוב ראיתי בר"ן באלפסי בחולין פרק כל הבשר גבי סכין ששחט בה שכתב בהדיא דאין ללמוד מיי"נ שהכשירו משונה שמהני ישון י"ב חדש הרי בהדיא שאין למדין מיי"נ לשאר איסורים לענין ישון וראיה ברורה נראה לפע"ד דלא מועיל ישון י"ב חדש בשאר איסורים שהרי בהאי פינכא דמלח בה ר"א ותברה הקשה הר"ן לשהייה לאחר יומא ואז מותר והוכיח מזה דע"כ נ"ט לפגם אסור לכתחלה בקדירה וכתב דאכתי אמאי תברה לשתמש בה צונן וכתב דגם צונן אסור אטו חמין ע"ש ואם אית' אכתי אמאי תברה יניחנה עד י"ב חדש וע"כ דלא מהני ישון כיון שמליח הרי הוא כרותח ולא מהני ישון וכבר הקשה הפ"מ דאמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו ולא אמר דלשהינהו י"ב חדש וכתב אא"ז הח"ץ ז"ל בתירוצו הראשון דלא בא לאפוקי רק מדשמואל וא"כ כאן ל"ש זאת ומ"ש אא"ז בתירוצו דכיון שהוא מותר תוך י"ב חדש בדיעבד אין להתיר לאחר י"ב חדש לכתחלה דאתי לאחלופי באמת זה דוחק גדול דמה"ת נחוש כולי האי ובפרט בקדרה שמלח דדם שמלחו אינו רק מדרבנן לגזור כולי האי בודאי לא חיישינן וע"כ דלא מהני ישון י"ב חודש בשאר איסורים וז"ב. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית הכו"פ בסי' ס"ט לשיטת הדרישה דיש כבוש בכלים וכן הסכים המג"א באו"ח סי' תנ"א א"כ היכא מוכיח הש"ס בחולין קי"א דליתא לדרבין מהא דר"א דתבר פנכא ומאי קושיא דלמא אף דרבין ס"ל דכבוש אינו כמבושל אבל כרותח דללי הוה ושפיר נאסר הפנכא מחמת שנכבש בתוכו והוה כרותח דצלי וע"כ דאין כבוש בכלים ובחידושי כתבתי ת"ל דברים נחמדים בישוב קושיא הלז ולפמ"ש א"ש דבאמת אא"ז הח"ץ בעצמו מחלק דע"י כבוש שיוצא טפי הטעם לאחר י"ב חודש מע"י בישול ולפ"ז ע"כ מוכח מהא דתברה דהי' ע"י בישול דע"י כבוש בודאי הי' מועיל ישון ועיין בשו"ת פ"מ שם ודו"ק ובאמת שמה שהקשה הפ"מ מהך דקדירות בפסח ישברו אמאי לא אמר תקנתא דישון י"ב חדש לפי שיטת הג"א סוף ע"ז דקדרה שבשלו בה בב"ח אף שבשלו בה אחר שנעשה אב"י צריך להשליך דמי הקדירה לנהר והנה הרש"ל ביש"ש פכ"ה סי' מ"ו החזיק בזה לעיקר ועיין בש"ך יו"ד סי' צ"ד א"כ לכך קתני ישברו דעכ"פ הקדרה נאסרה בהנאה ולפ"ז מה שהקשיתי מהך דפנכא קמה וגם נצבה דשם לא נאסרה הקדרה בהנאה א"כ למה תברה וע"כ דלא מועיל ישון י"ב חודש בשאר איסורי' ומ"ש הח"ץ שם להקשות על ר"ת בע"ז דף ל"ד דכתב דדורדיא היינו לאחר שנתמדו השמרים במים וע"ז הקשה דנעלם מר"ת ש"ס ערוך במגילה דף י"ב כחמרא דיתיב על דורדייא והיא תימה גדולה והפ"מ נדחק שם ולפע"ד נראה דדורדייא הוא תרגום של שמרים אבל חז"ל דהיו צריכין לענין הדין לחלק בין היכא שלא נתמדו במים לענין נתמדו ואם יקראו שמרים או דורדייא יהי' טעות בדין ע"כ הניח שמרים למה שלא נתמדו דגם זה מקרי שמרים ודורדייא לאחר שנתמדו ומעתה הך שאמרו לאחשורוש כחמרא דיתיב על דורדיא כיון דספרו בלשון ארמית דאמרו חמרא ע"כ אמרו דורדייא דהוא תרגום של שמרים וכדמפרש טעמא דאמר ע"כ שקט על שמריו אבל באמת חז"ל לענין הדין נקטו דורדייא על שמרים שנתמדו למען לא יבואו לכלל טעות בדין וז"ב כשמש ואף דבתרגום יונתן בן עוזיאל ראיתי דהעתיק בקרא דשאנן מואב מנעוריו ושקט על שמריו ולא העתיק דורדייא אפשר דבימיו עוד לא נעתק שמריו לדורדייא אבל הש"ס נאמן עלינו בעדותו דדורדייא הוא תרגום של שמריו ולפמ"ש הפ"מ דדורדייא קראו אחר שהורגלו לתמוד בימי חז"ל במים א"ש גם התרגום יונתן ודו"ק שוב ראיתי בתהילים ע"ה בפסוק אך שמריה ימצו העתיק התרגום יונתן דרדיהא הרי דהיא תרגום של שמרים וע"כ הדבר ברור כמ"ש ועיין בהרא"ש ובטוש"ע סי' פ"ז לענין נסיובא דחלבא דאינו מי חלב ע"כ כל היכא דיש חילוק לענין דינא קראו לזה שם אחד ושם אחר לזה ומשם ראי' למ"ש ודו"ק ועיין בתרגום יונתן על פסוק בישעי' כ"ה משתה שמנים שמרים ובצפניה א' על פסוק האנשים הקפאים על שמריהם וכפי הנראה תרגם בכ"מ על ענינו לא לפי פתרונו. ונשוב לדברי אא"ז הח"ץ ז"ל אברא דבש"ע יו"ד סי' קכ"ג סט"ז מבואר דתמצית יין הנקרש ע"ג החבית מועיל ישון י"ב חדש ואין מקליפין הנקרש כיון שנתייבש כל כך כלה כל הלחלוחית שבו והוה כעפרא בעלמא הרי דאף יין בעין הנקרש מועיל ישון י"ב חודש וא"כ משם ראיה מכ"ש לבלוע שאינו בעין דנעשה כעפר ול"ש לענין בעין לחלק בין תשמישו בצונן לתשמישו בחמין אברא דצ"ע בהא דמבואר בס"ה בהג"ה דיין שנקרש אין בו משום מגע עכו"ם ומשמע דלא בעי כלל י"ב חדש ומיהו יש לדחות דשם קאי בעודו קרוש אבל אחר שנמחה יש בו משום מגע עכו"ם ועיין ש"ך ס"ק י"ב וכן אם חשב עליו למשקה יש בו משום מגע עכו"ם כמ"ש בהגהת אשר"י פ"ב דע"ז אות י"ז שם וא"כ נ"מ לאחר י"ב חדש דל"מ שום מחשבה כלל וגם לאחר שנמחה לא יהי' יין דכעפר חשוב הן אמת דמ"ש הג"א דאם חשב למשקה יש בו משום מגע נכרי הוא תימה לפע"ד דכל בעודו קרוש אף לענין טומאה דאורייתא לא מקרי אוכל ולא משקה ובטל דעתו אף שחשב עליו ומכ"ש למגע עכו"ם ועיין בפסחים מ"ד בתוס' ד"ה אפילו וברמב"ם פ"א מטומאת אוכלין הי"ט ובכ"מ ומיהו יש לומר דס"ל כשטת הראב"ד דיין תחלה אף בקרוש ע"ש ודו"ק וע"כ הושמט בש"ע ובש"ך שם ועכ"פ מבואר דלאחר י"ב חודש כבר כלה כל הלחלוחית ועיין בשו"ת הרא"ש כלל י"ט סי' וא"ו מ"ש על הרמב"ן ובר"ן סוף ע"ז מ"ש על הרמב"ן הנ"ל ודו"ק היטב ומצאתי בספר דרך הקדש שנדפס בסוף ספר מגיד מראשית להרב מוהר"ח אלפנדריא שהביא ראיה דלא פקע שם יין נסך אף דנקרש י"ב חדש דלא כרשב"א מהא דאמרו בסוכה דף מ"ט דאחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה הרי דיש בו עוד משום קדושה אף הנקרש מזמן רב והרב דרך הקדש כתב דדחה דבריו מכמה אנפין ולא הודיענו מה הי' כוונתו ולכאורה הדברים ראויים למי שאמרם שהביא ראיה זו בשם מהר"י דיבוטין ז"ל אך לפע"ד אין ראיה דל"מ להרשב"א אין קושיא דכיון דהי' מנסכין כמעט בכל יום רק שלא נתמלאו השיתין רק אחת לשבעים שנה ועכ"פ הקרושה של היין של שנה זו במלאת שבעים שנה זה לא נקרא יין קרוש וא"כ נתערב היין והוה צריך שריפה בכלה דאסור בהנאה והקדש הוה דבר שיל"מ וגם קדש במשהו ומיהו גם למה דכתב הג"א דיין שנקרש אין בו משום מגע עכו"ם ל"ד דשם בעודו קרוש נפקע יינו ואין העכו"ם מנסך דלא מקרי משקה אבל מ"מ לא נפקע קדושה שבו והו"ל יין קדוש אף שקרוש ובאמת גם לענין איסור כל זמן שלא נפסל מאכילת כלב אסור כן טמא אף שלטמא אחרים אינו מטמא משעה שנפסל מאכילת אדם וכן לענין איסור באיסורו קאי ומ"מ אינו אוסר אחרים שנתבשל בו כל שנעשה אב"י כמ"ש הרא"ה דבעצמותו אסור וא"כ מכ"ש לענין קרישת היין וז"ב מאד ודו"ק ועיין ר"פ המוציא בשבת דיין קרוש בכזית אחר כמה שנים בלמדי סי' קל"ח ביו"ד עברתי במהירות על דברי אא"ז הח"ץ ז"ל והפ"מ הנה באמת לפע"ד המעיין היטב בעומק הענין יראה דבזה צדקו דברי הפ"מ שמחלק דאף דדבר בעין כל שנתישן י"ב חדש ונתקשה כעץ יבש כל הטעם מ"מ בדופני הכלי דליכא אויר האוכל שמור בתוכו לפקדון ואף שהוא נטל"פ ובקדירה שייך יותר נטל"פ מבעין מ"מ לענין שיהי' כנוס בתוכו הטעם יותר נשאר בכלי שאין אויר שולט שם ע"ש שהאריך ובזה לא מצינו בכל דברי אא"ז הח"ץ ז"ל תשובה לזה וזה דבר שהחוא והשכל מקבל' ולפענ"ד ראיה ברורה לזה דהרי באמת הפ"מ טען מהו דאמרו התורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם והא יש לו תקנה בישון י"ב חודש וכתב אא"ז הח"ץ ז"ל דזו אינה יציאה רק שבתוך דופני הכלי נפגם ונעשה כעפרא והפ"מ השיב ע"ז דעכ"פ כיון שנפגם ונעשה כעפרא שוב הוה כיוצא האיסור ע"ש ואני תמה דטפי היו לו להקשות דהרי מהלשון שאמרו חז"ל דא"י מידי דופי' לעולם משמע דאין לו טהרה כלל ולכך צריך שבירה והרי מצינו לו תקנה ושוב אסור לשבור והוה כמאבד כלי קודש וכשורף עצי הקדש גם עובר על בל תשחית ולמה הצריכה תורה שבירה ובלא"ה אני תמה דהרי בהך דכלי נתר שדעת הרמב"ן דדוקא מילוי ועירו ל"מ אבל ישון י"ב חודש מועיל והשיג הרשב"א שאין זה לשון עולמות ע"ש ובב"י סי' קל"ה וא"כ כאן דאמרה תורה שאינו יוצא מידי דפיו לעולם היאך ניקו ונפרוש דיש לו תקנה ע"י י"ב חדש ואף דאא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"א רצה לדחות ראיית הרשב"א אבל מ"מ הרשב"א אמרה וגם הוא לא דחה רק דע"י מעשה אדם אין להם טהרה וזה ל"ש הכא דמ"מ יקשה למה הצריכה התורה שבירה והרי יש לו תקנה אף בלי מעשה והרי כלפי לייא דמריקה ושטיפה שהאדם מבטל בידים האיסור לא חששה התורה וכמה טרחות טרחו הקדמונים בהך דאין מבטלין איסור ולראב"ד הוא מה"ת ואיך מותר להגעיל ועיין בר"ן פ' אין מעמידין ובשו"ת הריב"ש סי' שמ"ו ובישון י"ב חודש דאינו עושה מעשה הצריכה התורה שבירה ובלא"ה יישב הפ"מ ראיית הרשב"א בטוב טעם ואני תמה על דינו של אא"ז הח"ץ ז"ל דלדעתו בי"ב חודש מועיל אף בנבלע ע"י חמין א"כ הרי בירוקי דמצריף דעת הרמב"ן והרשב"א דשוה לכלי נתר ולפ"ז לדעת הרשב"א דבכ"ח לא מועיל ישון י"ב חדש גם בזה לא מועיל וכן נראה מבואר מהש"ע סי' תר"ז דירוקי דינו שוה לכלי נתר ולפ"ז צ"ל דהבליעה קשה מאד ולא מועיל ישון כלל והנה מלבד דהוא תמוה דזה ודאי דכלי נתר בעצמו אף שהן ע"י צריף לא עדיף מאלו נבלע ע"י אור ממש דמותר לאחר י"ב חודש מטעם דנעשה עפרא ומ"ש ע"י צריף דלא נעשה עפרא בעלמא ובפרט ביין דנקלש הטעם וע"כ דאינו נפגם אף גם דהרי הש"ס בדף ל"ג מקשה על מרימר מ"ש מחמץ בפסח ומשני שם תשמישו ע"י חמין וכאן תשמישו ע"י צונן ואם איתא אכתי תקשה מירוקי דאם נימא כדעת הרשב"א הי' מהראוי שיהי' שוה ככלי נתר שאינו מועיל ישון י"ב חדש כלל ואיך שרי לגמרי ולא מצי לשנויי דשאני יין דתשמישו בצונן דהרי א"כ יהי' מהיפך אל היפך דהרי בתשמישו ע"י חמין אמרינן דע"י י"ב חדש נפגם הטעם ונעשה כעפר וע"י צונן לא מועיל ישון וע"כ דכל שנבלע בכלי לא מועיל ישון אדרבא מה דמהני ביי"נ ישון הוא משום דתשמישו בצונן וכדאמרו בע"ז שם וזה לפע"ד טעם של הרשב"א דאין למידין שאר איסורים מכ"ח וז"ב. ובזה נראה לפע"ד לישב ג"כ לישנא דאין להם טהרה עולמות משמע דלא מועיל ישון י"ב חדש ואא"ז הח"ץ ז"ל כתב די"ל דאיירי דע"י פעולת אדם אין להם טהרה ולעפ"ד ראיית הרשב"א דהרי ירוקי דומה לכלי נתר וכמ"ש הרמב"ן וא"כ למה אמר שם סתם דאסורי בשביל דמצריף והרי איכא תקנה ע"י ישון י"ב חודש וע"כ דל"מ ישון ואף דלא נקט לישנא דאין להם טהרה עולמות לפע"ד בירוקי דהוא כ"ח דהתורה הצריכה שבירה א"צ למנקט דאין להם טהרה עולמות דכל דבלע שוב אין לו טהרה ובכלי נתר הוא דצריך להשמיענו זאת אבל אם נימא דגם בכ"ח ישון מועיל וא"כ מ"ש דנקט בנתר אין להם טהרה עולמית ובכ"ח ירוקי סתם דאסורי והרי יש להם דין אחד וע"כ דגם בכלי נתר לא מועיל ישון י"ב חודש וממילא בכ"ח ל"צ למנקט זאת דכ"ח התורה העידה שא"י מידי דפיו וא"כ מבואר דברי הרשב"א וראי' שלא כדברי זקיני הח"ץ ז"ל ועיין בש"ך יו"ד סי' קל"ה ס"ק י"ב דלכך מועיל עירוי ביי"נ משום דמקליש הטעם וא"כ חזינן דיי"נ קיל טפי משאר איסורים ועיין בטור או"ח סי' תנ"א מ"ש בשם רבינו יואל שהתיר גם בחמץ שבלע בצונן ע"י עירוי וגם בהגעלה והטור תמה עליו והביא דברי רבינו האי דבכ"ח אף בצונן ל"מ הגעלה והנה לדבריו צ"ל דשאני יי"נ דמקלש הטעם וכמ"ש העט"ז והש"ך אבל לדעת רבינו יואל דמהני אף בחמץ בצונן הגעלה ועירוי מבואר בירושלמי דמהני א"כ מכ"ש ביי"נ דמועיל ול"צ לטעמו של הש"ך בשם העט"ז ולפענ"ד נראה ראיה דהנה הש"ס מקשה בע"ז דף ל"ג על מרימר מ"ש מחמץ ומשני דזה תשמישו בחמין וזה תשמישו בצונן וקשה עדיין לרב זביד דלא מחלק בין יי"נ לחמץ וא"כ למה מתיר בחוורי ואוכמי וע"כ דבזה נחלקו דבאמת הוא ס"ל דביי"נ בצונן לא בלע ולכך לא בלע וגם הוא ס"ל לחלק בין תשמישו בחמין לתשמישו בצונן רק דק"ל על מרימר דמתיר אף בירוקי דמצריף וע"ז הוצרך לחלק דגם בזה כל שתשמישו בצונן שרי וז"ב לפע"ד אבל לדברי רבינו האי דס"ל דכ"ח אף בצונן אסור א"כ ע"כ עיקר החילוק הוא כמ"ש העט"ז ע"י עירוי ואכתי קשה דהרי מרימר מתיר לפי שתשמישו בצונן והוא מתיר אף בלי עירוי וא"כ מה מועיל מה דתשמישו בצונן והיא קושיא גדולה לפע"ד אך נראה דבאמת הש"ס אמר שם וכ"ת חמץ דאורייתא יי"נ דרבנן והא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וע"ז משני דזה תשמישו בחמין וזה תשמישו בצונן וא"כ יש לומר כיון דתשמישו בצונן א"כ אינו כעין דאורייתא דזה של חמץ היא בחמין וזה בצונן ובכה"ג ל"ש כל דתקון רבנן ושמא יש לחלק בין דאורייתא לדרבנן דכל דלא הי' כעין דאורייתא אין לגזור וכעין זה כתב הט"ז באו"ח סי' ק"פ ס"ק ג' ודו"ק ועיין בריטב"א בע"ז דף ל"ג שהאריך בענין מילוי ועירוי ודעתו דכ"ח בצונן לח בלע כלל ויי"נ שאני שאגב חרפיתא דיין בלע ומדברי רבינו האי לא נראה כן וע"כ מ"ש נכון לפע"ד ובלא"ה יש לי לומר דבאמת דעת העיטור הובא בטור יו"ד סי' קכ"א דבאיסור דרבנן אף בכ"ח מועיל שלשה פעמים ודיו וכ"כ הרשב"א ולפ"ז צ"ב דהיאך אמרו גם ביי"נ דרבנן דבכ"ח מה ראו שלא יועיל דחז"ל עשו כעין של תורה וצ"ל כיון דיי"נ עיקרו בתורה דיין המתנסך לפני ע"ז הוא תורה ושפיר גזרו אף ביי"נ דרבנן ולפ"ז יש לומר דעכ"פ בצונן כה"ג שפיר מקילין ועיין ש"ך סי' קל"ה ס"ק ל"ב שדעתו דאם הי' כבוש הוה כמבושל ואינו נכשר ע"י מילוי ועירוי ואא"ז חח"ץ ז"ל דחה דבריו שם ובשו"ת פ"מ מיישב דבריו אמנם מ"ש דבשאר איסורים ל"מ מילוי ועירו ודוקא ביין שמקליש הטעם באמת שכן נראה מדברי הריטב"א דיין מועיל עירוי בשביל דמקליש הטעם ע"ש בדף ל"ג אבל כבר כתבתי כי דברי הריטב"א צ"ב דנראה מדבריו דבכ"ח בצונן אין נבלע כלל וזה תלוי בפלוגתא הנ"ל בטור או"ח סי' תנ"א ובאמת לדברי הש"ך דמחלק בין כבוש מעל"ע הי' מקום לומר דר"י ורבינו האי אינם מחולקים ורבינו האי לא אמר רק בעריבות שלשין בה כל השנה וזה הוה ככבוש מעל"ע דלפעמים יהי' מונח בצק מעל"ע ממש וצ"ע ובעיקר הדין אי מועיל ישון י"ב חדש לפע"ד ראיה שלא כאא"ז הח"ץ ז"ל מהא דאמרו באבות דר"נ פי"א שלש דברים בכלי חרש בולע ואינו פולט ואינו מבאיש מה שבתוכו ולפע"ד הדברים מבוארים דאינו נעשה כעפרא דעלמא דאל"כ מה קאמר שאינו מבאיש הא מ"מ קדירות שאב"י נטל"פ אף בכ"ח דסתם קדרות הם של חרס וע"כ דהכוונה דא"י מידי דופיו ואינו מבאיש מה שבתוכו דהיינו שאינו נעשה כעפרה רק האוכל שמור לפקדון שוב מצאתי בב"י יו"ד סי' קכ"ב שהביא בשם המרדכי פרק אין מעמידין שהביא בשם מ"א דרצה ללמוד מהך דאדר"נ דבכ"ח אינו נטל"פ כלל והמרדכי דחה וכתב דהפירוש הוא דבכלי המתכות המאכל שבתוכו נעשה מר אבל בכ"ח המאכל השוהה אינו מבאיש המאכל שבתוכו אבל לא קאי על דפנו של הכלי ולפע"ד יש לומר דקאי על דפנו רק דאינו מבאיש שיהי' כעפרא בעלמא רק דשמור בתוכו לגמרי ואף דנטל"פ אבל לא נפסל ונבאש לגמרי ודו"ק היטב כי לפע"ד היא כוונה אמתית בדברי אבות דר"נ ודו"ק.