שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן כ״ז

שלום וכ"ט אל כבוד ש"ב הרב המאה"ג החריף והבקי שלשלת היוחסין כש"ת מוה' צבי הירש הלוי איש הורוויץ ע"ד שאלתו במה דשכיח האידנא שהנשים מפני נוי ותכשיט שלא יתגנו על בעליהן עושים שניים של כסף והוי דבר חוצץ לטבילת נשים כמ"ש הש"ך ס' קצ"ח ס"ק ח' שכל שיכול להסירו אפילו בדיעבד חוצץ כיון שלפעמים מסירין חוצץ וע"ז האריך כ"ת דכאן מותר דכל הטעם דהצריך רבי טבילה אחרת גבי מצא עצם בין השניים משום דנשואה היתה והקפידה על בית הסתרים שלה שלא תתגנה על בעלה כמ"ש הב"ח ביו"ד ס"ק צ"ח בשם הר"ש וכאן אדרבה מפני שמן הד"ת שלא להסירן אינו חוצץ הנה במחכ"ת לא ידעתי איך רצה להקל בשביל זה ליחשב זאת להיתר דודאי הוי חציצה כיון שאין דרך נשים לצאת בהן וגם ניהו דאפילו אינה מקפדת אבל שאר בני אדם מקפידים ע"ז ואין לומר דגם רוב בני אדם אם הי' צריכים לכך לא הי' מקפידים דהרי באותה שיש לה כמין קלועות שערות דבוקות זב"ז נעשית ע"י שד מסכנה להסירן כמה כרכורים כרכר המרדכי אי חייצא או לא וא"ל דלא קי"ל כן אלא דלא חייצא היינו משום שהוא סכנה להסירן אבל כל שאין סכנה בודאי חוצץ אף שאינה מקפדת דבעצם הוי דבר החוצץ ואף דבית הסתרים א"צ לביאת מים ראוי לביאת מים בעינן וכבר הארכתי בזה לענין אשה שיש לה נקב בשינים ועשו לה הרופאים סתימה בעופרת והארכתי דכל שהוא משום רפואה ודאי לא מקפדי וכל הנשים אין מקפידין אם יש להן נקב בשיניהן והבאתי דברי הר"ש סוף מקואות דלכך בשל מתכות אינו חוצץ דאיכא סכנה אבל בליכא סכנה פשיטא דחוצץ והארכתי הרבה בזה והובא בקצרה בהגהותי על י"וד הנדפס מחדש יעיין מעלתו שם וימצא הרבה דברים נכונים ואין הזמן מסכים להעתיק ומ"ש מעלתו ראי' משבת ס"ח דבשל כסף לדברי הכל מותר וקשה למה לא ניחוש דלמא אתרמי לה טבילה של מצוה כדאמרו ריש במה אשה וע"כ משום דאין צריך להסירן בשעת טבילה הנה במחכ"ת ל"מ לפירש"י השני דפריך שכתב דבשל זהב דחשיבא אתי לחפוי' אבל של כסף לא חשיבא ולא אתי לחפוי' א"כ לא חיישינן ג"כ דלמא אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר דודאי לא תרצה לחפוי' בדבר שגנאי לה וכל העם רואים שיראה שחסרה שיניים וע"כ לפע"ד הדבר ברור דחוצץ וצריכה להסירה בשעת טבילה. וע"ד הטעליגראף כבר כתבתי בתשובה שמצטרף לערובין גם פה סומכין על טעליגראף באיזה מקומות דברי הדו"ש.