שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן כ״ו (ב׳)

ובאמת בגוף הקושיא מאברהם ל"ק כלל דבאמת ישיבת ח"ל אינו מן המנין ואף להפוסקים דנחלקו בזה היינו לדורות ל"ש ישיבת ח"ל וכמ"ש הרא"ש אבל לאברהם בעצמו בודאי אינו עולה מן המנין ח"ל וכבר האריך בשו"ת זקיני הח"ץ ז"ל סי' מ"א דעל אברהם בעצמו בודאי אין עולה ישיבת ח"ל מן המנין ועיקר הא דאמרו ללמדך קאי על דורות ע"ש היטב ואני בתשובה הארכתי הרבה בדברי הח"ץ וקשה עתיקא ואני לעצמי אומר דבלא"ה ל"ש למילף מאברהם דאין למדין דבר מקודם מ"ת ועי' בתוס' מ"ק דף כ' ד"ה אמר מיהו ש"ס דילן לא סבר כן וגם כאן פריך ולילף מיצחק וגם מאברהם ואף שאין ראי' לדבר זכר לדבר ועכ"פ יליף מקודם מ"ת ובתשובה הבאתי דברי הרמב"ן בכלל דאין למדין מקודם מ"ת והארכתי בזה הרבה ולא נפניתי כעת להאריך בזה ובאמת גוף סברת הגאון הנ"ל דכל שהבעל רוצה והיא אינה מתרצית אין הבעל עובר זהו דבר חדש וכ"ש מה שהוסיף דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה א"כ הוא א"י לגרש שוב לא איכפת לן זה באמת צריך בירור דכל שמצוה לגרשה י"ל דע"ז לא תקן רגמ"ה וכדעת הפוסקים דבמקום מצוה לא גזר כמו שכתב הב"ש בסי' קנ"ד ס"ק ל"ה הנ"ל והנה בהא דאמרו דף ס"ד והאי שמא לא זכה להבנות ודלמא איהו לא זכי' ומשני כיון דלא מפקדי לא מענשי ולכאורה קשה לי לפמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ז ובב"ק דף ק"ט דכל דתלוי בדעת שניהם ל"ש לומר דאדעתא דהכי לא נתרצה הא תלוי בדעת שניהם והאחר רצה דוקא באופן זה ע"ש וא"כ קשה מה מקשי הש"ס דלמא איהו לא זכה הא כיון שיש ספק שמא מצידו המניעה או מצדה א"כ מגיע לה הכתובה דהא היא נחתא ע"ז דאף אם תשהה עשר שנים ולא תלד ג"כ רוצית להיות עמו ולא יגרשנה וא"כ למה לא יצטרך לתת הכתובה ואף דהיא לא נחית לזה הא הדבר תלוי בדעת שניהם אמנם נראה לחלק כיון דאף אם רוצים בזה אנן לא שבקינן לי' א"כ ל"ש בזה לומר שמא נחית על דעת זה כיון דהיא רצתה הא אנן לא שבקינן לי' ושפיר פריך שמא הוא לא זכתה ולמה יצטרך ליתן הכתובה וע"ז משני כיון דהיא לא מפקדא איהו לא מענשי וז"ב ובזה אני אומר לישב מה דהקשה בשו"ת הגאון מוהרח"כ הנ"ל דלמה איחר הש"ס להקשות זאת עד לאחר שאמרו ל"ש אלא בדורות הראשונים וכו' ולמה לא הקשה תיכף על הברייתא זאת ע"ש והוא באמת דקדוק עצום ולפמ"ש א"ש דבאמת קשה הא תלי בדעת שניהם וכתבתי דכל שהוא מחויב לגרשה לא שייך אדעתא דהכי נחית. והנה באמת יש פלוגתא אם כופין בשוטים להוציא וע' בתוס' ד"ה יוציא ובטוש"ע סי' קנ"ד ולפ"ז אם נימא דאין כופין שוב י"ל דהוא לא נחתא אדעתא דהכי שלא יתן לה כתובה דהא אין כופין אותו אבל לפי המסקנא דרצו לחלק בין דורות ראשונים לאחרונים וע"כ שכופין אף דלא קי"ל כהך דמחלקי עכ"פ ל"ש לומר דהיא לא נחתא ע"ד זה דהא יכולה לכופו שיוציא ויתן כתובה שפיר מקשה ודלמא איהו לא זכתה ודו"ק.