שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן כ״ה (ג׳)

והנה עתה נבוא לענין הדין השני שכ' מעלתו דיש לפסול מטעם דלא יכול למידחס ולפע"ד נראה הרבה טעמים דאין לחוש בזה דהנה בהא דאמר האי מאן דמסגי על ליחותא דכרעא כתבו התוס' ביבמות ק"ג שה ד"ה מאן בשם ר"ח שזה הוא פירוש הרי"ף ורמב"ם דכל דלא מצי למידחס פסול ול"ד לנקטע רגלו דקיטע דחיס שפיר כל השוק אארעא ע"ש ולפ"ז הדברים ק"ו השתא ומה התם דנקטעה רגלו ואפ"ה כל דשוקי' דחיס אארעא שפיר דמי מכ"ש כאן דכשהוא יושב ומוטה יכול לדחוס רגלי' אארעא אף דנכווצו ארכבותיו וכשהוא הולך א"י לדחוס מ"מ מיקרי ראוי לבילה ומכ"ש לפמ"ש הרא"ש שם סי' ז' בשם הר"א ד"כ דשאני כאן דכרעא לפנינו ולא יכול למידחס היא דפסול אבל שם דנקטעה רגלו ואם הי' לפנינו יכול למידחס רגלו אף שכעת נקטע רגלו מיקרי ראוי לבילה ע"ש א"כ מכ"ש כאן דעכ"פ כשהוא יושב או מוטה יכול למידחס בוודאי מיקרי ראוי לבילה דהרי שם נקטע רגלו וכמו שהוא לפני כעת א"א בשום פנים למידחס אפ"ה מיקרי ראוי לבילה מכ"ש בזה ועיין יש"ש פ"ב מיבמות סי' מ"ד שתמה באמת על סברת הר"ח וכמ"ש הרא"ש בשמו דזה לא מיקרי ראוי לבילה אבל בנ"ד ודאי כ"ע מודו דמיקרי ראוי לבילה הן אמת דלפמ"ש התוס' בשם ר"ח צ"ב מה פריך הש"ס על אמימר ממוטה דכשר והא שם ראוי לדחס אבל ז"א דלשיטת הרי"ף דס"ל דאף ברגלו ישרה כל שלא דחס פסול ולא ס"ל דכשר כל שראוי לבילה א"כ שפיר מקשה על אמימר ממוטה דלס"ל סברת ר"ח ורמב"ם ולר"ח ורמב"ם באמת צ"ל דקו' הש"ס היא דמשמע להו דמוטה כשר אף לכתחלה כמ"ש הנימוק"י שם ועיין שו"ת נו"ב מהדו"ק חאהע"ז סי' צ"ד וא"כ א"ש אך אי קשיא הא קשיא דבאמת פירש הר"ח והרמב"ם במסגי על ליחותא הוא תמוה דא"כ מה אמרו לאמימר לאו בר איבא חליץ ולא בר קיפוק חליץ והא שם איתהפיכו כרעיהו וא"כ היינו כפירש"י דלא מסגי במקום מדרס רגלו שרגלו הפוך ולשיטת הרי"ף ורמב"ם ור"ח אין ענין לבר קיפוק דשם אתהפיך כרעיהו וכדאמרו במ"ק כ"ה והיא תימה גדולה וכאשר עיינתי בזה עמדתי על כוונתם דנראה דגם רי"ף ורמב"ם ור"ח לא נאדו מפירש"י וכל דאינו הולך על רגליו כמו שרגלו הפוך או שלא מצי למידחס כרעי' על ארעא הכל בכלל לא מסגי על ליחותא ורק דאין הפסול ברגלו הפוך כמו שפירש"י דבעינן מעל רגלו וזה לאו רגל היא והם ס"ל דגם זה רגל הוא רק דהפסול דבעי שהרגל כולו יוכל לדחוס וכאן א"י לדחות אארעא והמעיין בהרמב"ם פ"ד הי"ז ימצא שכיוון לזה שהרי כלל שם רגלו הפוכה ועקומה ולא מצי למדחס הכל בפסול אחד משום דבעינן שיוכל לדחוס ובזה עמדתי על מ"ש הה"מ שם פירש"י ומעל"ת תמה דלמה הביא פירש"י שם ולפמ"ש א"ש דלכך הביא כדי להורות שגם פירש"י היא בכלל לא מסגי על ליחותא ורק שאין הפסול מטעמא של רש"י רק כמ"ש הרמב"ם ויצא לי כן ממ"ש לא בר קיפוק חליץ דע"כ שזה פירוש הפוך רגלם וכמ"ש ובזה מדוקדק מה שהה"מ השמיט טעמו של רש"י משום דלהרמב"ם הפסול בשביל שלא יוכל לדחוס ובזה מיושב גם מ"ש הרמב"ם היתה רגלו עקומה והפוכה ובש"ס נקט על גדם דלא מסגי על ליחותא וכמ"ש מעל"ת ולפמ"ש בדקדוק גדול נקט הרמב"ם כל הפסולים דכולם נכללו בשם לא מסגי על ליחותא ודו"ק ולפע"ד יש ראי' להר"ח ורי"ף ורמב"ם מהא דמקשה על אמימר מסמיכות רגליו ולרש"י מה קושיא הא אין רגלו הפוך כמ"ש רש"י בדף ק"ב דסמיכות רגלים היינו שגורר רגליו ובדף ק"ג הרגיש רש"י והוסיף שרגליו עקומות וזה דחוק ולפירושם א"ש דעכ"פ לא מצי למידחס על ארעא ועכ"פ לפירוש הר"ח יש ראי' ברורה לנ"ד דבכה"ג מיקרי ראוי לבילה וכשר עוד י"ל דבר חדש דהנה בשו"ת גנת וורדים הספרדי חלק אהע"ז סי' ב' הובא בשו"ת רדב"ז חלק ה' סי' שני אלפים צ"ה בהרב המגי' דשם דדעת הרבה גדולים שם דחלצה בשמאל פסולה אינו רק פסול דרבנן ולפ"ז נ"ל ברור דלפמ"ש בשו"ת משאת בנימן סי' ס"ב דהא דבעינן בכ"מ ראוי לבילה היינו פסול תורה אבל מה שאינו פסול רק מדרבנן לא מפסל ע"ש ולפ"ז בנ"ד מה דא"י לחלוץ בשמאל כיון דאינו רק מדרבנן דהיינו בימין דידי' שהיא שמאל של כל אדם ודאי כשר בדיעבד אף שא"י לדחוס ולא בעינן ראוי לבילה ואף דבמגן גבורים סי' קל"ט מבואר כמה השגות על דברי המ"ב הנ"ל מ"מ כאן שבאמת גוף הדבר דאטר צריך לחלוץ בימין דידי' דהיינו שמאל של כל אדם אינו דבר ברור והרבה פוסקים ס"ל דסגי בימין של כל אדם מכ"ש דאינו פסול באינו ראוי לבילה וע"כ נלפענ"ד לדינא דאם השמאל של כל אדם דהיינו ימין שלו הוא הכואב לו וא"י לדחוס מצד הדין הי' ראוי שיחלוץ בימין של כל אדם וכמ"ש היש"ש פי"ב מיבמות להלכה דכל דא"א בע"א ודאי כשר באיטר בימין של כל אדם אך ליתר שאת כיון דכאן ליכא חשש דחליצה פסולה א"כ מה בכך שתחלוץ בימין ושמאל בזאח"ז כמ"ש הב"ח ותחלוץ ברגל ימין של כל אדם תחלה דבזה העיקר ומחשש שלא יוכל לדחוס אארעא ליכא חשש כאן וכמ"ש ויש לי הרבה דברים עוד ולא נפניתי להאריך יותר וד' שנותיו יאריך על התורה ועל העבודה כנפשו ונפש הדו"ש באהבה רבה ושים שלום.