שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״כ (ג׳)

ודרך אגב אזכיר מה שחידש המג"א שם דאם לא מכר הנפקד החמץ בשעה חמישי בע"פ דחייב הנפקד לשלם להמפקיד שפשע ולא מכר החמץ רק דאם החמץ בעין אומר לו הש"ל והנה הגאון בעל אבן העוזר חולק עליו והביא ראיה מהא דאמר רב חמץ של הקדש בפסח א"צ לעשות מחיצה לפניו דבדיל מיני' ומשמע דאינו עובר בב"י כיון דאין החמץ שלו וע"ז הקשה הא כיון דהגזבר פשע שלא מכר החמץ דהקדש דהא רב ס"ל דחמץ אסור בהנאה לאח"פ א"כ שוב חייב הגזבר במה שפשע שלא מכר וגם בהקדש חייב בפשיעה א"כ שוב הו"ל דבר הגורם לממון וכממון דמי ע"ש וכבר הארכתי בזה בחידושי לה"פ ובתשובה וכעת נראה דהנה נשאלתי מאחד מתלמידי איך הדין אם קבל אחריות על חמצו של הקדש אם חייב לבער והטעם משום דהר"ן כתב דעיקר הטעם דהחמירו חכמים לבער ולא סגי בביטול הוא משום דלא בדילי אינשי מיניה ולפ"ז בהקדש דמבדל בדיל מיני' סגי בביטול והביא ראיה ממה דכתב הר"ן דהא דאמרו חמצו של עכו"ם ל"צ רק מחיצה של עשרה טפחים היינו כשקיבל עליו אחריות וע"ז קאמר הש"ס דבהקדש א"צ אלמא דבהקדש דבדיל מיני' ל"ש ב"י ולפ"ז בהקדש ל"ש כלל ביעור וסגי בביטול וא"כ ל"ק קושית האבן העוזר אמנם באמת אי אפשר לומר כן דכמה סוגית מורה להיפוך וגם בסוגיא דהואיל גבי חלה משמע דגם בשל הקדש צריך לבער ובאמת שיש מקום אתי לחלק דדוקא בהקדש שכבר בא ליד כהן דל"מ שאלה אז ל"צ ביעור דמבדל בדיל מיניה אבל בעודן ביד הישראל ל"ש מבדל בדיל מיניה דהא יכול לשאל עליו ובזה יש לישב כמה קושיות אך גוף דבריו לא נהירא דהכי בשביל שבדיל לא יעבור בב"י והר"ן לא כתב רק דהבדיקה היא בשביל שלא בדיל מיניה וסגי בביטול אבל בקיבל אחריות דל"מ ביטול דהרי הוא של אחרים ועיין בשו"ת שאגת אריה וא"כ למה לא יהי' צריך מחיצה כשקיבל אחריות הן אמת דמדברי הפר"ח סי' ת"מ ס"ק ב' נראה שהה"מ שקאי ג"כ בשטה זו של הר"ן דמיירי בקיבל אחריות לא גרס ואם של הקדש הוא א"צ ולפמ"ש הלח"מ שם דמיירי בביתו של עכו"ם א"ש דכה"ג מיירי בהקדש ע"ש ומ"ש ראיה מהא דפירש הרז"ה הך דפליגי בפסחים דף כ"ט באוכל חמץ של הקדש במועד דמעל וי"א דלא מעל ואמרו דפליגי בדבר הגורם לממון וע"ז כתב לפרש דמיירי בגזל חמץ של הקדש שהבעלים חייבים באחריותו שגורם לבעלים תשלומי ממון והוה דבר הגורם לממון וע"ז הקשה דהא אמרו בב"ק דף צ"ח דהכל מודים דאם בא ושרפו במועד דפטור דהכל מצווים עליו לבערו ולפ"ז כיון דהבעלים חייבים באחריותו א"כ אם נימא דצריך לבער גם של הקדש בקיבל אחריות אמאי יתחייב בה אחר הא הכל מצווים לבערו וע"כ דאינו חייב באחריות לק"מ דדוקא בסתם חמץ דהכל מצווים עליו לבערו הוא דפטור כשאכלו או אבדו אבל בחמץ של הקדש דיש לו שווי לאחר פסח ועכ"פ אין מצווה לבערו דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה א"כ שוב ל"ש דהכל מצווים עליו לבערו וניהו דזה קיבל עליו אחריות ומצוה לבערה מ"מ האחר אינו מצווה לבערו וז"ב וא"כ אין ראי' דחמצו של הקדש בקבל אחריות שלא יעבור על ב"י ובאמת שהצל"ח בפסחים דף ה' האריך ג"כ לבאר אם בשל הקדש עובר בב"י בקיבל אחריות ע"ש גבי יכול יטמין ויקבל פקדונות מאחרים ושל גבוה שביק לה ע"ש אך לפע"ד נראה דל"ק קושית האבע"ז דבהקדש לא שייך כלל לחייב משום שקיבל אחריות והטעם נראה לפע"ד דבאמת הקדש ממועט מתורת שמירה רק דדעת הרמב"ם דבפשיעה עכ"פ חייב דהוה כמזיק בידים ובאמת מזיק בהקדש ג"כ פטור מה"ת אף מהקרן כמבואר בב"מ דף צ"ט ועכ"פ מדרבנן חייב ואולי בקרן חייב אף מה"ת ועיין רמב"ם בפ"י מתרומות שלא ממעט בתרומה כי יאכל פרט למזיק רק מחומש ע"ש וע"כ נראה לפע"ד ברור דזה דוקא לשמור ההקדש מהפשיעה שישאר קיים בזה אמרינן דעכ"פ לזה חייב בשמירה שלא יפשע בו דהוה כמזיק אבל כאן למאן דס"ל דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת דהיינו לר"י א"כ החמץ של הקדש בעצמותו צריכין למוכרו ויוצא לחולין וא"כ עיקר הפשיעה מה שלא מכרו זה לא פשע בגוף ההקדש ואדרבא ההקדש נשאר קיים ורק שהפסיד להקדש במה שלא מכרו והיה יכול לעשות בדמים מה שירצה ועכשיו אסור בהנאה זה לא מקרי מזיק בידים דבאמת לא הפסיד בידים רק דפשיעה מחשב כמזיק בידים וזה כשפשע בהקדש שנגנב או נאבד אבל מה שנשאר ההקדש כמו שהי' בזה בודאי פטור בהקדש וז"ב כשמש לפע"ד ומכ"ש אם פשע שלא מכרו ונגנב החמץ בפסח דודאי פטור דהא בגניבה ואבידה פטור ההקדש ורק על הפשיעה אתה דן והרי לא פשע ול"ש בזה תחלתו בפשיעה וסופו באונס דז"א דהרי לא בא האונס מתוך הפשיעה דהרי בגוף ההקדש לא פשע וז"ב כשמש לפע"ד ודו"ק היטב ועיין ט"ז סי' תמ"ח ס"ק וא"ו שכתב שמותר להתנות שלא יוכל העכו"ם למכור רק לזה ואם ימכר לאחר יוכל לכוף אותו שיחזירנו לו ויכול לומר זכות זה יש לי בחמץ שלא יוכל למכור לאחר והלה קנה שלא כדין ע"ש ולפע"ד הוא תמוה דכל שיש לו קצת זכות בחמץ ולא מכרו לחלוטין מקרי שיור במכירה ול"מ בחמץ דבעינן מכירה חלוטה ואף שיש לומר כיון דתוך הפסח לא שייך לו זכות רק לאח"פ מקרי עכ"פ בתוך הפסח מכירה חלוטה אבל אכתי קשה כיון דהוא שייר לעצמו זכות שלא ימכרנו לשום אדם הרי יש לו שיור במכירה ולא מקרי מכירה חלוטה אך לפע"ד היה נראה לי דבר חדש דבאמת חמץ של ישראל שעבר על הפסח דאסור אף שבטלו והוא אנוס רק משום קנס כדי שלא יערים ויתבטל תקנת חז"ל ולפ"ז זהו במקום שנתבטל תקנת חז"ל אבל באם מכר כדינו רק שזה מכר לאחר עכ"פ כל הפסח מכר כדין אף שנתבטל המקח מ"מ לא נתבטל תקנת חז"ל ואם לא הי' מוכרו לאחר הי' המכר מכר כדינו וכעין זה כתב הש"ך ביו"ד סי' ל"ט לענין בדיקת הריאה דכל שבדק כדינו ויש ספק בזה לא מחמרינן כ"כ ה"ה כאן מיהו יש לדחות דמ"מ יש לחוש שהערים ולא נתכוין באמת למכירה חלוטה וצ"ע.