שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (ט׳)

והנה מן האמור היה מקום לחדש דלענין מנחות ולחמי תודה יהיה חמור נוקשה יותר מפסח דבפסח דלא בעינן שיהי' מצה ואי בעי לא אכיל כלל רק דחמץ אסור לאכול א"כ שיאור דר"י לדר"י דהו"ל ספיקא מותר לשיטת רבינו דספיקות מותרין מן התורה ולרשב"א ודעימי' ג"כ מותר דעכ"פ הי' לו חזקת היתר אבל לענין מנחות דעיקר הקפידא לפי המסקנא במנחות דף נ"ג משום דכתיב מצה ותהי' אתי לקובעו חובה וא"כ ממילא נוקשה דר"י שהוא ספק איסור דכל דכתיב מצה ודאי משמע ולא ספק ומכ"ש לשיטת הרשב"א דל"ש חזקת היתר דלענין שיהי' נקרא מנחה או לחמי תודה ויהי' לה קדושה המנחה והתודה פשיטא דלא הי' לה מעולם עד שתהי' נאפית כדינה וכל שספק אי מצה הוא או חמץ אסור וגם אם נימא דבריה בפ"ע הוא ג"כ עכ"פ מצה ליכא בי' ואנן מצה בעינן לעכובא ואף דלפי הס"ד משמע דפסח חמור יותר כמ"ש התוס' שם היינו משום דלהס"ד לא ידעינן גם במנחות דבעי מצה וא"כ מחמת איסור חמץ פסח חמור דהוא בכרת אבל לפי המסקנא דבעי מצה דוקא וזה אינו מצה.