שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (ח׳)

קיחבענין חמץ נוקשה אם עוברים על ב"י. הנה בסי' תמ"ז בסופו פסק בשם הריב"ש דמותר לאח"פ כיון דלא עבר על ב"י מן התורה כמו שהוא דעת הרי"ף ז"ל והרבה מן הפוסקים והביאו ראיה מהא דתנן בפסחים מ"ח שיאור ישרף והאוכלו פטור ומה דנשרף מפני דחיישינן דלמא אתי למיכל ואינו רק דרבנן וראיתי בחידושי אבן העוזר שבחידושיו לפסחים ושנוי בחידושיו לש"ע סי' תמ"ב האריך להוכיח דנוקשה מדאורייתא אסור בפסח ולפי שלבבי לא כן ידמה הגם שהי' גאון ישראל בכ"ז תורה הוא ומה גם שהוא לקיים דברי חכמים ע"כ אמרתי להעלות על הספר והנה יסוד דבריו דקשיא ליה כיון דבחולין דף כ"ד ספוקי מספקא ליה להש"ס בשיאור דר"י לר"י אי ספיקא הוא או בריה הוא ומדוע סתם המשנ' דשיאור ישרף טעם דלא כמאן דלר"מ משום דחמץ הוא ולר"י משום ספיקא או בריה ומנ"ל לבדות טעם חדש וע"כ דבאמת גם לדידן בשיאור דידן ג"כ הטעם משום ספיקא או בריה וממילא בחמץ נוקש' גמור באמת אסור מן התור' ובמחכ"ת לדבריו יקשה דא"כ דלדידן השיאור דהכסיפו פניו הוה ספיקא או בריה וא"כ אמאי לא קמבעיא בחולין שם גם בשיאור דר"מ דהוה ספיקא או בריה וע"כ דלר"מ ליכא ספק או בריה דהוא ס"ל דהוא בארבעים ולר"י הוה מצה וא"כ ע"כ המשנה דפוטר אם יסבור דהוה ספיקא או בריה תהיה דעת שלישית מה שלא מצינו ומהכ"ת לחדש זאת וע"כ דהוא רק מדרבנן ובלא"ה אף אם נימא דספיקא הוא או בריה הוא ניחא דאינו רק מדרבנן דל"מ אם ברי' הוא כיון שאינו לא חמץ ולא מצה מהכ"ת לא לא יהי' מותר מה"ת דהתור' לא אסרה רק חמץ ואף אם ספיקא הוא ל"מ לשיטת רבינו דספיקות מן התור' לקולא ובפרט היכא שהאיסור כתוב בפירוש כבר העלו האחרונים דרק ודאי אסור ולא ספקו וכאן דלא אסור רק חמץ א"כ חמץ ודאי הוא דאסור אבל לא ספיקו ואף לשיטת הרשב"א ודעימי' דמה"ת ספיקו להחמיר זה דוקא בשאין חזקת היתר א"כ כאן דעד שלא תתחמץ העיס' יש לה חזקת היתר להעיסה א"כ מן התור' מקילינן ורק מדרבנן יש להחמיר כיון דעכ"פ ספיקא הוא וז"ב ובזה אמרתי דיש לישב דברי המג"א בסי' תמ"ב שכתב דלדברי הטור הך דשיאור ישרף הוא ביו"ט דא"א לאפותו ובודאי תחמיץ ולכך שורפין ותמהו האחרונים דא"כ איך מותר לשרוף ביו"ט דאף דנימא דהטור ס"ל דאם עוברין בב"י מותר לשרוף ביו"ט ועיין בטור סי' תמ"ו היינו בב"י דאורייתא וכאן שאינו רק דרבנן פשיטא דאסור לשרוף ביו"ט ולפמ"ש א"ש דבאמת ספיקא הוא ורק דמעמידין על חזקתו הראשונה ולפ"ז הא קי"ל במקוה שעשוי להיות מימיו מתמעטין דל"ש להעמידו על חזקתו הראשונה דהו"ל חזק' העשוי להשתנות ולפ"ז בשלמא בחול דיכול לאפותה וא"כ לא תתחמץ אח"כ א"כ שפיר מועיל החזק' הראשונ' אבל ביו"ט דע"כ תתחמץ וא"כ ליתא לחזק' דע"כ עשוי להשתנות וא"כ הו"ל שפיר ספיקא דאורייתא וז"ב ובז' מיושב היטב מ"ש התוס' ריש פסחים להוכיח משיאור ישרף דאף בדרבנן צריך שריפ' ותמה המג"א מדברי הטור הנ"ל ולפמ"ש א"ש דשם מוכיחין התוס' לר"מ דהאוכלו בארבעים וא"כ לדידי' שפיר מוכיחין דא"א לומר דמיירי ביו"ט דא"כ אסור לשרפו דא"ל דספיקא הוא דהא בשיאור דר"מ ליכא ספיקא אלא לר"מ ולא לר"י ובזה מיושב מה דהקשו התוס' מדף מ"ג ולא מהך משנה דשיאור ישרף ועיין בצל"ח שם ולפ"מש א"ש ודו"ק. ובזה יש לישב דברי הטור סי' תמ"ב שכתב דנוקש' ותערובות בלאו לר"א ותמה הב"י מהא דתניא כוותיה דר"י דאילו נוקש' בעיני' לא קתני ולפ"מש א"ש דבאמת יקש' קושית התוס' דדלמא לא קתני נוקשה דהו"ל כ"ש לר"נ אך לפמ"ש א"ש דעדיין יקשה דניהו דנוקש' גמור הוה כ"ש אבל שיאור דאינו חמור כנוקשה אמאי לא קתני דזה לא הוה כ"ש דאינו חמור כנוקש' וכמ"ש האהע"ז שם ולכך שפיר דייק דנוקשה לית ליה ולפ"ז זהו לר"א אבל לר"מ דלדידיה כל שיאור לוקה ולדידי' אין חילוק בין שיאור לנוקש' וא"כ שפיר י"ל דהמשנ' אתי כר"מ ולכך לא קתני נוקש' דהוה כ"ש לר"נ ושיאור ג"כ הדין כן ושפיר מיושבים דברי הטור. והנה דברי הש"ס תמוהים שם דלר"י חמץ ע"י תערובות חמור מנוקש' ולר"נ איפכא ובאיז' סברא נחלקו ועיין בפ"י ולפמ"ש נרא' דבר חדש דהנה מצאתי ברש"י בסוט' דף למ"ד וביתר ביאור הוא בחידושי רמב"ן על סוטה פ' כשם הנספח לחידושיו על יבמו' שכתב דחמץ הו"ל כמו בב"ח דנעבדה בו עבירה שעבר על ב"י ולפ"ז שפיר אמר ר"י דהשתא בנוקשה לר"מ אסור דבזה ל"ש שנעבדה בו עבירה דאם נימא דאינו אסור באכילה מכ"ש בב"י דאינו עובר וא"כ אם בנוקשה אסור מכ"ש בע"י תערובות דעובר בב"י דאף בכותח וכדומ' דלית ביה כזית בכדי א"פ כדאמר בדף מ"ד הא לענין ב"י כל שיש כזית חמץ אף יותר מא"פ עובר וכמ"ש הה"מ פ"ד מחמץ והובא במ"א סי' תמ"ב ולפ"ז כיון דנעבדה בו עביר' מהראוי שתאסר אף בהנאה כמו בב"ח וא"כ זה לדידן אבל ר"נ דדייק מר"א דהוא ס"ל דהיתר מצטרף לאיסור וא"כ לדידי' אף בח"ש אסור והרי בח"ש ל"ש ב"י וא"כ לדידי' ל"ש שנעבד' בו עביר' וא"כ לדידי' השתא בע"י תערובות דליכא רק ח"ש עובר מכ"ש בנוקשה דעכ"פ יש כזית ובזה מיושב הא דר"נ אמר דלמא לר"מ ע"י תערובות לית ליה ור"י לא קאמר בלשון דלמא משום דבאמת זה ודאי יותר פשוט שיהיה לדידן ע"י תערובות חמור יותר דהרי נעבדה בו עבירה משא"כ אליבא דר"א ודו"ק כי קצרתי ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקש' דלמא לא תני נוקשה דכ"ש הוא ולפמ"ש א"ש דכל הכ"ש הוא משום דלר"א היתר מצטרף לאיסור וכמ"ש וא"כ הא כל כחו של ר"א הוא משום דדריש כל ולפ"ז שפיר מביא ראי' דאם נימא דנוקש' חמור א"כ יקשה למה לא מרבה נוקשה מכל דעכ"פ יש בו כזית בעין מלרבות ע"י תערובות והיתר מצטרף לאיסור וע"כ דנוקש' לית ליה ובזה מיושב דברי הטור דזה לר"א אבל עכ"פ כיון שהתנא רבה מכל לר"א בע"י תערובות וא"כ שם לא נעבדה בו עביר' ואפ"ה אסור וא"כ מהראוי שבנוקשה יעבור בכזית דעכ"פ שווים הם דניהו דכ"ש ליכא אבל עכ"פ מסתבר שיהי' שווים ועמלמ"ל ובזה יש לישב דברי רבינו שכתב דבתערובות חמץ אסור ולוקה והוא שיהי' כזית בכדי א"פ ותמהו עליו דפסק דלא כמאן ולפמ"ש א"ש דבאמת פסק כרבנן וס"ל דגם לרבנן אינו בכרת כל שאין בו כזית בכדא"פ וכמ"ש הפר"ח סי' תמ"ב באורך ואני מוסיף דכיון דע"כ נעשה קודם הפסח התערובות דבפסח הי' עובר בב"י י"ל שנתערב וא"כ קודם הפסח נתבטל כבר והא דאסור הוא משום דנעבדה בו עבירה וס"ל לרבינו דדוקא כשיש כדא"פ הוא דעובר בב"י וכמ"ש ה"ה בפ"ד שם שכן נראה מדברי הרמב"ם ודו"ק כי קצרתי ויש להאריך בזה ומ"ש האהע"ז דברמב"ם פ"ד הלכה ט' י' י"א מבואר דנוקשה מן התורה במחכ"ת כל מה שחשב שם רבינו הוא תערובות חמץ ולא נוקשה ועמ"א סי' תמ"ב ס"ק א' שהאריך בזה ומה שהביא האהע"ז מהלכה י"א המעיין שם יראה שדבריו מגומגמי' שהעתיק משם רבינו מה שלא כתב ודו"ק וראיתי בצל"ח ריש אלו עוברין שכתב דלא מצא בדברי רבינו שום זכר מנוקשה מה דינו זולת שבפ"ה ה"ט דהכסיפו פני' אסור לאכלו ואין בו כרת ומשמע דעכ"פ מלקות חייב ע"ש ולפע"ד נראה דאין ראיה משם דבאמת בשיאור דר"מ דהיינו בהכסיפו כיון דחזי לאכילה עדיף מנוקשה דנוקשה הוא חמץ שקשה ומתקלקל ורע לאכילה ועיין במג"א ר"ס תמ"ב ולפ"ז בשיאור דר"מ דלר"י מצה מעליותא הוא פשיטא דאינו בכלל נוקשה ושפיר כתב רבינו דאינו בכרת אבל מלקות אפשר דחייב בו דניהו דלחומר' מחמרינן כר"מ אבל דין נוקשה אין בו וז"ב ומן האמור הן נסתר מחמתו מ"ש באהעו"ז שם דשיאור גרע מנוקשה שנוקשה הוא חמץ גמור רק שהוא נוקשה ולפמ"ש אדרבא בשיאור יש לחייב טפי מנוקשה ופשטת לשון רבינו מורה כן שהרי כלם הבינו מדבריו שנוקשה אינו בכלל מחמצת מן התורה ולא הזכירו בביאור וגם במנין המצות שחשב ריש הלכות חמץ הזכיר חמץ ע"י תערובות בלאו מיוחד ונוקשה לא הזכיר כלל ובשיאור פטרו מכרת דוקא ומ"ש האהעו"ז ראיה דנוקשה חמיר דהרי בחיטי קרדנייתא אין חוששין לקידושין ואילו בשיאור דר"מ אמרו ונותנו לפני כלבו תמה אני על עצמי דהרי הא דנותנו לפני כלבו אתא אליבא דר"י בשיאור דר"י לר"י ומה ראיה אליבא דר"מ שוב אחר כתבי כ"ז ראיתי לש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל בבית אפרים סי' למ"ד שהעיר קצת בזה על האהעו"ז ונהניתי.