שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (ז׳)

והנה במה שחידש רבינו דהזמה צ"ל בלי הכחשה רק על גופן של עדים אבל אם אמרו שגם ההורג או המלוה היה עמם וגוף המעשה נכחש אז אין נאמנים ולא נודע טעמו וכבר האריכו בזה קמאי דקמאי ולפע"ד נראה דהנה באמת עדים זוממים חידוש הוא דמה חזית דציית להני ציית להני ורק דהתורה האמינם על גופן של עדים והוה כמו דפסלו בגזלנותא וכמ"ש הרמב"ן פ' תצא והטור סי' ל"ח ולפ"ז כיון דעל גוף העדות לא האמינם התורה בבירור רק מתורת שהכחישו העדים הראשונים הו"ל תרי ותרי על גוף ענין העדות א"כ כיון דהו"ל תרי ותרי יש לחוש שמא באמת גוף העדות אמת כאשר אמרו הראשונים רק שהם לא הי' בזה וא"כ יוכל להיות שיבאו עדים אחרים ויעידו על גוף הדבר שזה הרג את זה וא"כ אם יבואו עדים ויעידו כן אז העדים המזימים נתבטל גם ההזמה ג"כ דהי' תכ"ד וכדאמרו בב"ק דף ע"ג דאם העידו תכ"ד נפסלו למפרע וא"כ שוב העדים שהוזמו בראשונה שוב שלא כדין נהרגו או לקו וישלמו ממון שלא כדין והתורה שדרכיה דרכי נועם איך יבא מכשול מזה וכעין דאמרו סוף יש מותרות ולכך ל"ש להאמינם על ההזמה רק כשלא ידעו מגוף העדות דע"ז האמינם התורה ואין לחוש שמשקרים בענין זה דכן גזה"כ דהמזימים נאמנים וכ"ז שלא ראינו ריעותא אין לחוש שמא משקרים אבל לענין העדות עצמה בזה שייך לומר שמא יבואו עדים כיון דע"ז לא האמינם התורה להאחרונים דיש לחוש אולי גוף המעשה אמת כיון דהראשונים העידו על המעשה ואף שהם לא היו מ"מ גוף הדבר יוכל להיות אמת וא"כ יוכל להיות שיבאו עדים אחרים וא"כ שוב יתבטל כל העדות של המזימין ולכך לא נאמנים וראיתי בספר מ"ב סי' פ"ה שהגאון מוהר"מ מינץ ז"ל כתב דבלא"ה אין ראוי להאמינם דלענין גוף העדות הו"ל תרי ותרי וא"כ הוה מוכחשים בגוף העדות והו"ל ממילא גם לענין ההזמה כיון דבטל מקצתה בטל כולה ואין בזה ממש דכל שלענין ההזמה נאמנים ממילא הראשונים לא הי' בזה ושוב לא הוכחשו מהראשונים בזה ואיך אפשר להאמין לראשונים כיון שלא הי' כלל כאן אבל מ"ש הוא נכון ובזה מיושב כל הקושיות מפלוני רבעני ושליח נעשה עד דשם כל שהאמינה תורה להמזימים וממילא נתבטל המעשה א"כ שוב אין לחוש שמא המעשה אמת וגם מאפכינהו ואזמינהו ל"ק דשם אין לחוש שאולי גוף המעשה אמת שהרי גם המזימים אומרים שהמעשה אמת רק שמחולקים בגוף העדות אם היה כן או כן א"כ כיון דעכ"פ הראשונים לא הי' והעידו שקר אין לחוש שמא יבואו עדים דמה"ת לחוש לזה וא"ל דע"ז לא נתנה התורה נאמנות להשניים יש לחוש שמא הראשונים אמרו אמת בגוף המעש' דז"א דדוקא אם בגוף הדבר אמרו שקר יש לחוש שמא האמת כראשונים אבל כיון דבאותו היום שאמרו הראשונים זה ודאי שקר דע"ז האמינם התור' ועל מה שהפכו המעש' ביום אחר ע"ז לא הכחישו הראשונים דעל יום אחר לא העידו ומה"ת לומר דמכחשו האחרונים ודו"ק עוד נ"ל לפי מה דאמרו בגיטין ס"ז דדיבורא מקרי ואמרי מעש' לא קא עבדי וכתבו התוס' שם דדיבור שנגמר המעשה על ידו ג"כ לא אמרו ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דזה הסברא דבשלמא לענין גופן של עדים א"כ הם מעידים דבור דאית ביה מעשה שהמעשה נגמר עי"ז שעי"ז הורגים את הראשונים אם כן הוה דיבור דאית ביה מעשה ושפיר נאמנים דמסתמא לא משקרי אבל אם מעידים ג"כ על גוף העדות א"כ כיון שזה לא האמינם תורה והרי יש תרי שאומרים להיפך א"כ לא נגמר המעשה על ידם שלענין גוף העדות כבר הוה תרי נגדם ולא עבדינן עובדא עליהם וא"כ כיון שידעו דלא נעביד עובדא שוב הו"ל דיבורא דלית ביה מעשה וע"ז לא נאמנים העדים דכיון דנודע להם שלא יעשו מעשה ע"פ א"כ חיישינן דלכך מקרי ואמרי ואומרים שקר וז"ב ומעתה באפכינהו ואזמינהו א"כ עכ"פ בכלל מאתים מנה ויעשו מעשה על פיהם דעבד נפיק לחירות ויתן לו דמי שינו א"כ שוב נגמר המעשה על ידם ושוב נאמנים ומכ"ש בהך דפלוני רבעני שא"א להיות המעשה אמת א"כ שוב נאמנים דמעשה לא עבדי ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש ובמ"ש יצא לנו דין חדש דבתרי ותרי מהראוי להאמין יותר להראשונים דהשניים יוכל להיות דמקרי ואמרי כיון דידעו דתרי ותרי נינהו ודבריהם לא יעשו פרי ואפשר כיון דמועיל תפיסה וכבר כתב המ"ע פכ"א מעדות דתפיסה דבר קל הוא שוב יש לומר דחשו שאולי יתפוס איזה דבר אז יגמר הדבר ע"י עדותן ושוב הו"ל דיבור דאית ביח מעשכ ולפ"ז כשהעדים הראשונים באים להוציא ממון והשניים מכחישים א"כ בודאי יותר נאמנים הראשונים מהאחרונים ובזה יש לישב קושית התוס' בכתובות דף כ' ד"ה ואוקי שהקשו דלמה יועיל תפיסה הא הו"ל תפיסה לאחר שנולד הספק ולפמ"ש יש לומר דבאמת מהראוי לומר דהראשונים נאמנים כיון דהשניים ידעו שיש ראשונים שמעידין להיפך א"כ שוב הוה רק דיבור גרידא וא"ל כיון דתפיסה דבר קל א"כ ע"י עדותם נוכל לבטל עדותן אבל ז"א דאדרבא אם נימא דתפיסה מועיל שוב בודאי לא חששו דמ"מ אם יתפוס יהיו נאמנים הראשונים ומעתה אם נימא דל"מ תפיסה שוב לא מקרי ספק כלל דהא לא הוה רק דיבור גרידא כיון דל"מ תפיסה ודו"ק. והנה בש"ק תצוה תרי"ד י"א אדר למדתי מס' מכות והנה אמרו שם דף ב' רמז לעדים זוממין מנין וכו' דכתיב והצדיקו את הצדיק וכו' אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להני רשעים והי' אם בן הכות הרשע ולכאורה תימה לשיטת הרמב"ם דהזמה עם הכחשה לא מהמני רק כשהוא הזמה לבדה גרידתא ולפ"ז ל"ש והצדיקו את הצדיק דהא הם לא ידעו כלל אם זה רשע או צדיק דמהמעשה עצמה אינם יודעים כלל רק שממילא הוא בחזקתו כל שהעדים הראשונים לא היו אצל המעשה אבל איך יתכן שהם הצדיקו את הצדיק והוא דקדוק עצום לשיטת הרמב"ם אמנם נראה דע"כ לא כתב הרמב"ם רק במה דכתיב כאשר זמם אבל ב"ג וב"ח דאין עונשם מכאשר זמם ולא עלייהו קאי כאשר זמם רק מוהצדיקו את הצדיק א"כ גם בכה"ג שמכחישים את המעשה גופא ג"כ נאמנים כיון דבאמת מזימין את העדים ניהו דחידוש הוא שחדשה תורה דאם מכחישים עם הזמה לא מועיל אבל זה במקום דבעינן כאשר זמם אבל כאן דכתיב והצדיקו את הצדיק א"כ גם בכה"ג שמצדיקים את הצדיק ג"כ נאמנים וזה דבר חדש לפע"ד וזהו דקאמר רמז לעדים זוממין והיינו שבעדים זוממין דמתחייב מכאשר זמם ל"ש והצדיקו את הצדיק וצ"ל הזמה לבדה אבל כאן צריך להיות גם הכחשה בהדי הזמה ובזה יש לכוין מה דאמרו שם ועוד מדקתני לקמן אבל אמרו היאך אתם מעידים שהרי באותו היום עמנו הייתם ונדחקו רש"י והריטב"א בביאור הקושיא הנ"ל ולפמ"ש דהקושיא היא דהיאך שייך כאן ענין הזמה דהזמה צ"ל בלא הכחשה וכאן גם הכחשה בהדי הזמה מועיל וכמ"ש ודו"ק כי זה דבר חדש ודרך אגב אזכור מה דק"ל בהא דאמרו בשבועות ל"ד שאיני ב"ג וב"ח דפטור משום דלא הוה כפירת ממון וק"ל טובא דהרי הרמב"ן והריטב"א הקשו ריש מכות דאמאי לא ישלמו מה שהפסידו להם מתנות כהונה וכתבו דהוה כאשר זמם לגרום ואינו חייב וגם דהזמה לחצאין לא אשכחן ע"ש וא"כ זה לענין כאשר זמם אבל לענין כפירת העדות שפיר משכחת לה לחייב כגון שרצו לתת להם מ"כ רק שיעידו עליהם שאינם ב"ג וב"ח והם לא רצו להעיד ונשבעו ואח"כ הודו דהוה כפירת ממון וצ"ע כעת. והנה בהא דאמרו במכות דף ה' באו עדים ואמרו בחד בשבתא הרג את הנפש ועדים אמרי בתרי בשבתא הרג הנפש וכו' וק"ל טובא דזה הוה הכחשה עם הזמה ביחד דהרי כשאמרו שבתרי בשבתא הרג מעידים שבחד בשבתא לא הרג את הנפש וא"ל כיון דהוה יכול להיות שיהרגו דאכאי קשה דאם אמרו בע"ש דהרגו הנפש א"כ בודאי שקר הדבר וצע"ג אחר שנתקשית בזה מצאתי בספר שו"ת לאחרון מ"ב סי' פ"ד שהקשה כן וגם מהר"ם מינץ הקשה כן ונדחקו ולפמ"ש למעלה א"ש דהנה כל הטעם דאין נאמנים בהכחשה דהוה רק דיבור בעלמא ואינם עושים מעשה ע"י עדותם ואם כן כאן דבאמת עושים מעשה ע"י עדותן דאם לא היו רק מזימין הי' הנידון נפטר שלא הרג כלל אבל כיון שהם העידו שכבר הרג והרי נהרג על פיהם ובכה"ג מהמני גם כשמכחישים זא"ז ודו"ק היטב.