שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (ה׳)

ובזה נראה לפע"ד לישב קושית התוס' בסנהדרין דף פ"א בהא דאמרו כגון שנגמר דינו לעבירה קלה והקשו אמאי נדון בחמור הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דאי מתזמי סהדי בתראי לא מקטלי כיון דבלאו סהדותיהו גברא בר קטלא הוא כדאמרו פ"ק דמכות גבי באו שנים ואמרו בחד בשבא נגמר דינו של פלוני וכו' ולפמ"ש א"ש דשם באמת יקשה קושיתי דניהו דבר קטלא מ"מ לא עדיף מגוסס ביד"ש או בידי אדם דעכ"פ לא חלו בו ידים ולא מחתכי סימנים וא"ל דעכ"פ הם לא הרגו רק זממו להרוג ובמה שזממו להרוג בר קטלא לא חייבה תורה ז"א דבשלמא במכות שם דשני הכתות לא רצו לחייבו רק מיתה אחת א"כ לא זממו להרוג רק מי שהוא בר קטלא אבל כאן דבאמת לענין העבירה חמורה דרצו לחייב לענין זה לא שייך לפטור דהוה בר קטלא דהא באמת לא הי' בר קטלא דהא באמת לא הי' בר קטלא רק במיתה קלה וא"כ כל שעודנו חי והרי זממו להרוג אותו במיתה חמורה לענין זה לא מועיל מה שהוא בר קטלא וכמ"ש ודו"ק ובזה יש להבין סברת התוס' בתירוצם שכתבו כיון דאלו מתזמי או מתכחשי מהני עדות הבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינא ביה והדבר תמוה דמה זו סברא הא בלי ספק כל שמעידין שנים וכבר גמרו הדין בודאי מהראוי לאוקמא אחזקת כשרות ולא יוזמו ולא יתכחשו וא"כ פשיטא דכ"ז שלא באו דמקרי גברא בר קטלא ולפמ"ש א"ש דכל דיש סברא לומר דיתכחשו או יוזמו אף דרחוק הוא מ"מ לא מקרי עכ"פ בר קטלא דבאמת חי הוא ועכ"פ יכול להיות דהם זממו על נפש חי להרגו במיתה חמורה הוא ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא.