והנה בהא דאמרו דכשנגמר הדין גברא בר קטלא הוא ופטורים העדים לכאורה צ"ב דלא עדיף מאלו היה גוסס בידי שמים דכל דלא אתעביד מעשה בידי אדם חייב ההורגו וגם בגוסס בידי אדם נחלקו בסנהדרין דף ע"ח דכל דלא מחתכי סימנים חייב ההורגו וא"כ גם כאן ניהו דהי' בר קטלא אבל מ"מ עודנו חי ורצו להרג נפש חי ועכ"פ יותר מגוסס לא הוה אמנם נראה דע"כ לא נחלקו רק בהרג לגוסס דכל שהרגו בידים הרי קירב מיתתו אבל כאן אטו העדים הרגוהו רק שזממו להרוג א"כ מה שזממו להרג לא חייבה התורה בגברא דהי' בר קטלא והרי לא זממו להרג רק מי שהוא בר קטלא בבירור ולא חייבה התורה על מחשבתם במי שהוא בר קטלא.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.