שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (ט״ו)

ועל מ"ש למעלה השיב לי תלמיד אחד דהש"ס מקשה דעכ"פ למה ישרף למה לא יתן לכלבו ואף דאין ביעור חמץ אלא שריפה לר"י מ"מ זה אם צריך לבער אבל אם ל"צ לבער כעת רק שמתיירא שלא תחמיץ שוב יכול ליתן לכלבו ובאמת שבזה מדוקדק מה דהקשה מסיפא דנותנו לכלבו אלמא דמותר בהנאה וע"כ דאסור בהנאה ומזה ראיה דגם לכלבים של הפקר אסור כמבואר סי' תמ"ח ס"ו כהירושלמי דאל"כ אכתי יקשה יתנו לכלבו אברא דלפ"ז יקשה על התוס' ריש פסחים דדייקו דאפילו בנוקשה אסור להשהות דאל"כ אמאי ישרף הא יכול להשהותו וקשה דלמא חיישינן שמא תחמיץ וכמ"ש המ"א אך נראה דבאמת דברי המ"א צ"ב דאי מיירי ביו"ט אמאי ישרף הא אסור להבעיר שלא לצורך ועיין בדג"מ מ"ש בזה וכבר כתבו התוס' בכתובות ז' דכל שלא לצורך כלל אסור ועסי' תמ"ו וצ"ל דהמ"א ס"ל דמותר לשרפו דגם זה חשיב לצורך כדי שלא יעבור בב"י ולפ"ז יש לומר דהתוס' ס"ל כיון דעכשיו עדיין מותר ואינו עובר בב"י אף שאח"כ כשתתחמץ יעבור על ב"י לא הותר כעת לשרוף שלא לצורך מידי דהוה אנדרים ונדבות דכל דכעת עדיין אין בו אכילה אסור וכמ"ש בפסחים ה' ועיין מ"א סי' תק"ז ובדג"מ וה"ה כאן אברא דלכאורה יקשה דלמה לא יאפה דאף דהוא שלא לצורך דאסור באכילה מדרבנן כמ"ש המ"א ז"א דהא לשיטת הרשב"א איסור דרבנן מותר לספות בידים לקטן וא"כ יהיה לצורך קטן ושפיר מותר לאפות ביו"ט ושפיר דייקי התוס' דע"כ דאסור להשהותו ולא מיירי ביו"ט כלל. אמנם עדיין דברי הטור נכונים דא"ל דאופהו לצורך קטן דכיון דדייק מהך דשיאור ישרף דאסור בהנאה שוב אסור לאפותו לצורך קטן דאסור בהנאה והרי יש לו הנאה בזה ודו"ק. והנה בהא דהקשו על הטור שפסק דנוקשה ותערובות אסורין לפע"ד בפשיטות דק"ל קושית התוס' במשנה דר"א אומר אף תכשיטי נשים ומשמע דס"ל בשניהם בלאו והרי ר"א לית לי' נוקשה או תערובות וכתבו דבחד גרסינן ר' אלעזר בלא יו"ד אבל זה דחוק ולכך פסק הטור כר"א בתרוייהו ודו"ק. והנה במה שהארכתי למעלה לענין נוקשה במנחות כעת נראה לכאורה ראיה דבמנחות שוה לחמץ בפסח דהנה ב"ש וב"ה נחלקו בשאור אי הוה בכזית או בככותבת ואמרו בביצה דף ז' ע"ב דבאמת שאור גרע מחמץ שחימוצו קשה ולולי דגלי קרא דפתח בשאור וסיים בחמץ גם לב"ה הי' חילוק ביניהם ולפ"ז קשה לי טובא דמקרא מלא הוא להיפך דהרי כתיב בויקרא ב' כל המנחה אשר תקריבו לד' לא תעשה חמץ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וקשה האי כי אינו משמש כאן בשום לשון מהד' לשונות דל"ש נ"ט דהא שאני שאור דחמוצו קשה אבל חמץ אפשר דמותר ויותר הי' שייך להיפך לא תעשה שאור כי כל חמץ וכל דבש לא תקטירו ולכאורה רציתי לומר דכיון דהקטרת שאור בכ"ש א"כ לכך בחמץ עכ"פ אסור בכזית אבל זה דרך דרש וע"כ נראה לפע"ד דשאני מנחות מחמץ דבחמץ ההקפדה הוא בשביל חמץ דרק בלילה הראשונה מצוה לאכל מצה ובשאר הימים אין האיסור רק שלא יהי' חמץ א"כ שייך לומר דשאור חמוצו קשה אבל לענין מנחות דעיקר ההקפדה הוא שיהיה מצה כדמסיק במנחות נ"ג וא"כ כל שאינו מצה אסור וחמץ ושאור שוים ולפ"ז גם נוקשה אסור ובזה נסתר כל בנינו של הנו"ב סי' כ"ב דבמנחות ע"כ דנוקשה אסור מה"ת והתוס' נדחקו דיש איזה ריבוי דנוקשה אסור במנחות ולא כתבו מהיכן ולפמ"ש הוא מפורש וכמ"ש ודו"ק היטב.