שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (י״ב)

ובזה י"ל גם מ"ש הרא"ש לענין קמח דעומר של חלה הי' מן התבוא' טרם שנעשה קמח דבאמת מן התורה כל דמעיקרא לית בי' ועכשיו אית בי' לא אכפת לו רק מדרבנן וא"כ לכך שערו במדבר טרם שנעש' קמח ומדרבנן משערין לפי הקמח. והנה במה שאמרו דנחלקו אי יש דיחוי באיסורין לכאורה הייתי אומר דר"י ור"ל אזלי לשיטתייהו דנחלקו אי ח"ש אסור מן התורה דאם נימא דאיסור איכא עכ"פ מה"ת עכ"פ לא נדחה מהאיסור לגמרי ולכך כל שחזר ונתפח הדר לשיעורא משא"כ לר"ל דס"ל דח"ש מותר מן התורה א"כ נדחה לגמרי ולכך יש דיחוי אבל באמת יש לחלק דע"כ לא אמר ר"ל דח"ש מותר רק בדבר שאין בו רק ח"ש אבל כאן דבאמת הי' בו כשיעור רק שנצמק ולמראית עינים אין בו כשיעור א"כ בזה בודאי מודה ר"ל דחזי לאצטרופי דבאמת כל שיתפח יעמוד על השיעור והרי יש בו כשיעור ורק מתורת דיחוי קאתי עלה ואין דיחוי באיסורין וזהו דפריך הש"ס ומי איכא למ"ד דיש דיחוי באיסורין והיינו אף לר"ל ל"ש דיחוי באיסורין וכמ"ש ודו"ק ובאמת בירושלמי פ"ז דתרומות אמרו מודה ר"ל בעתיד להשלים ואף דבש"ס דילן לא מצינו שר"ל יסבור כן עכ"פ זהו כשאינו בעצם רק חצי שיעור אלא שעתיד להשלים ולאכל עוד חצי שיעור אבל במה שיש בעצמותו שיעור רק שנצמק כיון שיוכל לתפוח בגשמים ולעמוד על שיעורו הרי יש בו כשיעור ובזה נרא' לפע"ד לישב דלכאורה הוא תימה גדולה דרבה מפרש פלוגתיהו דפליגי ביש דיחוי באיסורין ומתמה הש"ס מהמשנה ומסיק בתיובתא וא"כ אין מקום לדברי רבה ולא אמר הש"ס רבה מה קסבר דזה א"א דאמוראי יחלקו על המשנה ור"ל אמורא הוא בודאי אך לפמ"ש א"ש דבאמת רב ור"י ושמואל ור"ל נחלקו לענין טומאה ובמקום שהוא כביצה ובאמת לענין טומאה שפיר י"ל דכל שנדח' מטומאתו פרחה טומאתו מיניה וזה שפיר מצינו בכמה עניני טומאת שכלי שנשבר פרח טומאתו אף שחזר ותקנה פנים חדשות בא לכאן אבל הש"ס רצה לפרש דפליגי גם לענין איסורין אם יש דיחוי בזה שפיר נדחה דל"ש דיחוי באיסורין דניהו דכל שנצמק לא נשאר כשיעור ולא נהנ' גרונו בכזית אבל אחר שנתפח פשיטא דלא נדחה איסורו וכמ"ש הרשב"א בשבת דעכ"פ נהנה גרונו בכזית וז"ב ודו"ק שוב עיינתי בשו"ת הרא"ש כלל ב' ובשו"ת הרשב"א סי' תס"א שהזכירו סוגיא זו דאזלינן בתר השתא וחלקו בזה וכל יקר ראתה עינם וכל רז לא אניס להם גם מצאתי בשו"ת הרשב"א שם שכתב דהא דנחלקו ר"מ ור"י אי שאור בודה להם מתוכו שלא יהי' חסר ויתיר הוא דוקא במדת העישרון קודם שנמדד העשרון אבל במה שמותירות ע"י הלישה והאפייה שתפח עי"ז לא אכפת לן ולדבריו יקשה א"כ למה לא לשו אותו במקום שתתחמץ היטב ולמה להם שאור ממקום אחר וצ"ל דאינו חמץ כ"כ בלי שאור ממקום אחר אבל אינו מחוור וצ"ע בזה.