שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן א׳ (י״ג)

והנה בשנת תרי"ב ד' חוקת ו' תמוז בהיותי בטריסקאוויטץ סמוך לדראהביטש למדתי גיטין ובהגיעי להך דאמרו ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה וכו' והקשו התוס' דלרבה אחר דס"ל דרבא ג"כ קשה נוקי כר"א וכתיבה לשמה בעי ובפני נחתם צריך בשביל שאין עדים מצויים לקיימו וכבר כתבתי למעלה בזה וכעת נראה לי דלכאורה כאשר ראיתי כן תמהתי על קושית התוס' דלכאורה אין התחלה כלל דבאמת לר"א לא בעי עידי חתימה כלל וכשר אף בלא עידי חתימה ומה חשש שאין עדים מצויין לקיימו ונתקשיתי בזה ומצאתי בפ"י שעמד בזה ובזה רציתי ליישב הא דמסיק מודה ר"א במזויף מתוכו והתוס' נתקשו בזה דמה ענין שלא לשמה למזויף מתוכו ולפמ"ש יש לומר דהכי משני דלעולם כר"א ובפנ"ח משום שאין עדים מצויין לקיימו ואף דכשר בלי ע"ח מ"מ כל שכתוב בעי ע"ח שלא יהיה מזויף מתוכו ובעי קיום ודוק אמנם בכוונת התוס' נראה לפע"ד דהכי קא מקשי דבאמת גם לר"א בעי ע"ח מפני תיקון העולם זימנין דמיתי ע"מ וכדאמרו בגיטין דף ל"ג וא"כ שפיר צריך בפנ"ח אף לר"א דמדרבנן צריך ע"ח ושפיר הקשו התוס' אמנם אחר העיון אם קושייתם הוא כן יש ליישב דהנה באמת בהא דנאמן לרבא השליח לקיים והא בעי תרי הוא משום דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ומטעם דלא חציף אינש לזייף ומעתה נראה לפע"ד סברא נכונה דזה דוקא אם ע"ח הוא מה"ת א"כ לא חשיד אינש לזייף דשמא יתגלה שקרו אבל לר"א דע"מ כרתי ורק דבעי ע"ח דלמא ימותו ע"מ א"כ זה יוכל להזדייף דבאמת גוף הגירושין הן אמת שהרי כתב לשמה ומסר בע"מ והע"ח הם שקר וזייף ול"ש לא חציף לזייף דסבר שלא יצטרך כלל לע"ח וא"כ מ"ט נאמן וע"כ דלא סבר כרבא רק משום לשמה ושפיר פריך דלר"א לא בעי חתימה לשמה וע"ז משני דמודה ר"א במזויף מתוכו והיינו דבאמת כיון דל"צ ע"ח כלל רק דלמא ימותו ע"מ וא"כ שוב גם ע"א נאמן כיון דאינו רק מדרבנן ובפרט כיון דאמר שנכתב לשמה ובע"מ תו יצאה כבר מן ההורה מחזקת אשת איש ובדרבנן המנו להשליח והא דצריך בפנ"ח הוא משום הקיום עכ"פ מדרבנן ומודה ר"א במזויף מתוכו וז"ב ודו"ק היטב.