שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ז (ג׳)

ואשר שאל אם מותר לקחת מעות ברבית קצוצה מהקרעדיט אנשטאלט וגם בדבר הראטשילדישע לאזין הנה בחנם האריך כי באמת בדבר הראטשילדישע לאזין במח"כ אינו יודע מהותן כי בראשון אינם נושאים פרי רק דרך לאזינג ומה גם כי רק שם ראטהשילד עליהם והשטטאטה היא החייב. ובדבר הקרעדיט אנשטאלט ג"כ אין בזה שום חשש דמאן מפיס שנותן לישראל הרבית היא נותן לשותף העכו"ם הרבית ז"ז מאפס הפנאי אקצר ואומר שלום. והנה בעגונה הנ"ל לכאורה י"ל כיון דהמאבד עצמו לדעת היא רשע גמור ואין לו חלק לעוה"ב ג"כ מהראוי לומר דגזים ואמר ולא עביד ואינו הוא דבודאי אמרינן דנעמידו בחזקתו הראשונה בחזקת כשרות אמנם נראה דלפמ"ש בבשמים ראש סי' שמ"ה דדוקא מי שמואס בחייו מפני אפקורסיתו שרץ יש לו במוח כדעת הפלוספים הוא דאין לו חלק לעוה"ב אבל מי שעושה מצד צרת נפשו אינו בכלל זה וכן החזיק ש"ב הגאון בעל בית אפרים בתשובותיו יעו"ש סוף חלק יו"ד ובשו"ת חתם סופר סי' ס"ט הנ"ל כתב דבדבר זה נזדייף בעל בשמים ראש ובאמת אינו זיוף כמ"ש בבית אפרים ביו"ד שם א"כ זה שמחמת כי ראה עצמו עצור ועזוב לכך הפיל עצמו למים וא"כ שוב אין כ"כ רשע ואף אם נימא דגם בזה לא יצא מכלל פושע מ"מ כל שיש לומר שהיא חשב ואומר מותר שוב אינו בכלל רשע ובפרט שהעידו שאמר שמע ישראל מקודם שוב אינו בכלל מאבד עצמו לדעת ושוב ל"ש לומר דנחזיקו בחזקת כשרות דהא כל דטעה ואומר מותר שוב לא אבד חזקת כשרותו אף שרצה לאבד עצמו ויש לומר דלבו איסור ודו"ק.