שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רט״ז

שוכ"ט לכבוד הרב הה"ג המפורסים שלשלת היוחסין כו' מ' יו"ט ליפא לנדא ני' האבד"ק גאלאץ מכתבו הגיעני היום ושמחתי בשמעי משלומו הטוב כן ירבה וכן ופרוץ ומשלום ידידינו הרב הגאון הישיש הצדיק מ' ישעי' שור נ"י והנה על יו"ט באנו אשר בקש כי אהי' מצטרף בצרופא דרבנן אודות האברך מוה' זאב בן אברהם מאיזמאל שנשטתית אשתו מ' עטל בת מ' אהרן שלמה ויצאה מדעתה עד שא"א לדור עמה ואינה ראוי' לקבל גרושין כי אינה יודעת להבחין בין גיטה לד"א ומכה כל רואי' ושוברת כל אשר תמצא ידה וכבר באו לעמק השוה והשליש סך רב על כתובתה ותוס' ומזונות ונתן לה חצי דירה ואבי' מקבל על עצמה לשמרה ולזונה וע"כ צידד מעכת"ה להיתר כמ"ש הב"ח וכן הסכים הרב הגאון מ' ישעיה שור ני' ועשה כפי מה שכתב הנוב"י והנה גם אותי קרא להיות נמנה עמהם לדבר מצוה והנני מסכים והולך וכבר הארכתי הרבה בענינים אלו וכעת אכתוב על מה שהקשה מעכת"ה על מ"ש הב"ח סי' קי"ט שכתב הרמ"ה שאפילו גרשה חייב במזונותי' וכל תנאי כתובה לבד מתה"מ שאסורה וע"ז כתב הב"ח פשוט הוא בוודאי צריכין להפרישה ממנו שלא יתיחד עמה כי אין היתר לאסורה לא בבדיקת פקחת ולא בהרגשה וע"ז הקשה הא משנה מפורשת הוא בנדה דף י"ג ע"ב החרשת והשוטה ושנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה ובאמת שקושיא גדולה הוא ולא על הב"ח לבדו יצא כי אם גם על רבינו שמחה וראבי' הובא בשו"ת רש"ל ס' ס"ה כתבו בהדיא כי אין היתר לאסורה לא בבדיקת פקחת ולא בהרגשה והנראה בזה ע"פ מה שהקשיתי זה רבות בשנים איך מועיל בשוטה מה שנשים פקחות בודקות אותן הרי ב"ש וב"ה נחלקו אם דיין שעתו או מעל"ע ופקידה לפקידה וב"ה חשו דלמא כותלי בית הרחם העמידוהו וטעמא דשמא הואיל ואשה מרגשת בעצמה ופריך והאיכא שוטה מודה ב"ש בשוטה ולפ"ז מה מועיל הבדיקה שבודקת הפקחות ולא נמצא דם על העד דלמא כותלי בית הרחם העמידוהו וא"ל דהא לא הרגישה הא ב"ש מודו בשוטה דאין ראי' מדלא הרגישה וא"ל דזה דוקא כשראתה חיישינן שמא ראתה למפרע אבל כשלא ראתה מהיכי תיתי לחוש שמא ארגשה ולאו אדעתא דז"א דכיון דאין ראי' מדלא ארגשה למה לא נחוש לשמא ראתה וגם אכתי יקשה כשראתה ניחוש עוד יותר ממעל"ע דאין ראי' מדלא ארגישה וא"ל דכיון דאשה שיש לה וסת די' שעתה וא"כ כיון שמתקנות לה ווסת א"כ די' שעתה דז"א דאכתי אם תראה וחזינין שראתה שלא בשעת ווסתה נחוש למע"ל ולא שייך לומר חזקת דם שבא בהרגשה כמ"ש רבינו פ"ה מאסורי ביאה דז"א דשמא באמת ראתה ולא ארגשה דלאו בת הרגשה היא והיא קושיא נפלאה אמנם נראה לי דהרי בתוס' דף ג' הקשו בהא דאמר מודה שמאי בשוטה הא הוי דבר שאין בו דעת לשאול וכתבו דנ"מ לענין אדם הנוגע בה ולפ"ז השוטה בעצמה שפיר נבדקת ושם קאי לענין מתקנות עצמה ואוכלת בתרומה ולענין הוא בעצמה הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול וספיקו טהור.