שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״י (ח׳)

אחר שנים רבות שכתבתי זאת האיר ד' עיני ומצאתי בבעל המאור בפסחים פ' אלו עוברין לענין כזית בכדי אכילת פרס והיתר מצטרף לאיסור כתב דהא דאמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור ואסיקנא מב"מ ברובא מבשא"מ בטעמא ההוא דר"ל פליגא אדר' יוחנן דהוא בר פלוגתי' דר"י בכלהו תלמודא כללא קאמר כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו ל"ש מב"מ ול"ש מבשא"מ ור"י עדיפא ועלה סמכינן ע"ש הרי בהדיא דס"ל להבעל המאור דאף במב"מ כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וממילא הוא בכדי א"פ וכדאמר ר"י בע"ז כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדי א"פ ופירש הבעה"מ שם דהיינו כשמעורב פרורין פרורין וממשות האיסור ניכר בו אף שהוא פרורין פרורין ומעורב כבר אסור ולוקין עליו ע"ש הרי בהדיא דבכזית בכדי א"פ לוקין אף במב"מ אם כן מצינו חבר לשיטת הר"ש הנ"ל הן אמת שהדבר תמוה לפע"ד דניהו דמה דמסיק הש"ס בזבחים שם דבמב"מ ברובא מפרש הרז"ה דהוא אליבא דר"ל דפליג על ר"י ויסבור דהגרסא ר"ל ואף דהכ"מ פי"ח מפהמ"ק גרס רב פפא הבה"ז השיגו ועיין בהגהות הגאון מוהרוו"ב שם אבל אכתי תמוה דרבא בעצמו מסיק שם דמב"מ ברובא והרי רבא ע"כ דפסק כר"י לגבי ר"ל והוא בעצמו אמר ריש החולץ דבכל הש"ס הלכה כר"י לגבי ר"ל והיאך פסק דמב"מ ברובא והיא תימה גדולה לפע"ד וגם תימה דא"כ היאך מסיק שם דפליגא על ר"א דאמר אין איסורין מבטלין זא"ז והיינו דר"ל פליג ולמה נ"מ אמר דפליג אדר"א והרי פליג על ר"י רבו של ר"א וגם למה לא קאמר דפליג על ר"י ועוד דרבא אמר שם ש"מ מדר"ל תלת ולמה נ"מ אמר ש"מ תלת אם אין הלכה כמותו והש"ס פלפל שם דלמה לא נימא רואין ומדפלפלו אליבא דר"ל ש"מ דהלכה כמותו וכמ"ש התוס' והקדמונים בכמה מקומות ובאמת שמ"ש ברז"ה דר"ל פליג אר"י אני תמה שלא הזכיר הירושלמי פ"ק דחלה דבהדי' פליג ר"י עם ר"ל בזה ועיין כ"מ פי"ח מפהמ"ק ה"כ אבל לא נחלקו רק אם איסורים מבטלים זא"ז ולא בשביל זה דמב"מ לא בטל לר"י וילקה זה לא שמענו והירושלמי אין כעת לפני וכפי הנראה מדברי הרז"ה מסתבר ליה לומר דטעם כעיקר אפילו במב"מ מה"ת בששים דאף דאינו נרגש הטעם במב"מ כל דבא"מ הי' נרגש הטעם והיו בששים גם במב"מ בששים ובאמת שזה חידוש דסוף סוף אינו מרגיש טעם האיסור ולמה יצטרך ששים מה"ת והרז"ה גופא כתב שם דאין טעם כעיקר שוה להיתר מצטרף לאיסור דטעם כעיקר צריך שירגש בו הטעם ויהיה כזית בכדי א"פ והיתר מצטרף לאיסור הוא אף באינו נרגש בו הטעם של איסור וגם אין בו כזית איסור מ"מ היתר מצטרף לאיסור ע"ש הרי דטעם כעיקר אף שיש כזית בכדי א"פ לא סגי בלא נרגש הטעם מכ"ש במב"מ דא"א שירגש הטעם כלל. וצ"ל דבמב"מ באמת הטעם הוא של איסור בעצמותו רק שאינו נרגש אבל עכ"פ ישנו במציאות וזה אסרה התורה אבל באמת הדבר תמוה ובאמת גוף חידושו של הרז"ה דהיתר מצטרף לאיסור הוא אף במקום שאין בו טעם הנה באמת בנזיר ל"ז אמרו דבנפישי חולין לא שייך היתר מצטרף לאיסור וכפי הנראה לא גרס הרז"ה זאת ודעתו דאף בנפישי חולין שייך היתר מצטרף לאיסור אמנם מה שאני תמה בזה דלשיטת הרז"ה דהיתר מצטרף לאיסור הוא אף במקום שאינו נרגש הטעם כלל וטעם כעיקר ביש בו כזית בכא"פ הוא ביש בו טעם נרגש וניכר וכמ"ש הרז"ה דהיתר מצטרף לאיסור הוא חומר גדול א"כ הרי חזינן דאביי ס"ל בפסחים שם דהמל"א היא בכל איסורים וכזית בכדי א"פ לא משמע ליה לאביי שיהיה דאורייתא דהרי שקיל וטרי בזה עם רב דימי וזה תימה גדולה דהיאך יהיה יציבא בארעא וכו' דזה ודאי דהמל"א כל שאינו נרגש הטעם וגם ליכא כזית מן האיסור לולא צירוף ההיתר הוא קל יותר מכזית בכדא"פ שיש איסור מורגש בכא"פ בכזית ואיך מסתבר לו לאביי המל"א יותר מכזית בכדי א"פ ובשלמא לשיטת הרמב"ן במלחמות דהמל"א צריך שיש בו טעם מורגש א"כ כל שהיתר מצטרף לאיסור הרי התורה אסרה להיתר בכה"ג ג"כ כמו האיסור א"כ הוה כאלו יש כאן כזית איסור בב"א א"כ יש לומר דכזית בכדא"פ שאינו אוכל כזית בבת אחת אינו מצטרף משא"כ המל"א אבל אם אינו מרגיש הטעם כלל ואין רק משהו איסור ואפ"ה מצטרף ההיתר הרוב בהדי האיסור המועט א"כ פשיטא דכזית בכדי א"פ עכ"פ מרגיש טעם איסור כזית דפשיטא שמהראוי שיאסור ואף אם נדחוק דמ"מ המל"א עדיף יותר אכתי תמוה דלמה יצטרך כלל כזית בכדי א"פ הא מ"מ יש משהו איסור ואף אם נדחוק דקאי בשאין שם רק הטעם בלבד ולא ממשו אכתי תמוה דמה מקשה במקפה הא יש השום והשמן של תרומה בעיני' וא"כ אם מסתבר לי' לאביי דיהי' המל"א בזה מכ"ש דשייך בזה כדא"פ אף דנימא דהמל"א לא אמרינן בזה ומה גם דשם בתבלין ל"ש להרז"ה המל"א דשם התבלין נרגשו דתבלין לטעם עבידא והרי הרז"ה חידש דהמל"א הוא אף דאינו ניכר האיסור ובד' מיני מדינה הוצרך לדחוק דנשתנה הטעם והוה כאינו נרגש הטעם ואף אם נדחוק דהרז"ה לא אמר רק דהמל"א הוא אף באין כאן טעם אבל פשיטא דהמל"א ביש טעם מורגש ודאי שייך אכתי קשה מ"פ אביי וכל שאר איסורי תורה לא אמרינן המל"א והא תנן המקפה וכו' ומה קושיא שאני התם דלטעמ' עבידא וא"כ בודאי שייך המל"א אבל המל"א שחידש ר"י ור"ג הוא אף באין נרגש הטעם וזה לא שמענו וביותר תימה הא דאמרו שם ואלא מאי משום דהמל"א סוף סוף אמאי פליגי רבנן על ר"א בכותח הבבלי ופירש"י דאי תימא דטעמ' דרבה דאמר הואיל וזר לוקה עליהן בכזית היינו משום דהמל"א א"כ אמאי פליגי רבנן וקשה הא ל"ד דשם שייך המל"א דנרגש התבלין אבל בכותח לא נרגש ל"ש המל"א ומיהו זה יש לדחות דהש"ס פריך אליבא דאביי דס"ל דהמל"א אף במקום שאינו נרגש הטעם א"כ שפיר מקשה אבל הקושיות הראשונות הן תמוהות ומיהו יש לדחוק דלהרז"ה משמע לי' דהמל"א אינו תלוי כלל בנתינת טעם דהרי עכ"פ אף שמרגיש הטעם אינו מרגיש רק חצי איסור וא"כ למה ילקה וע"כ דאין ההקפדה בנו"ט א"כ אין נ"מ גם באם הוא מועט ואינו מרגיש כלל ומה נ"מ בח"ש בין אם הוא פחות מח"ש או הרבה סוף סוף אינו נרגש שיעור איסור אבל הדבר דחוק דמ"מ בנרגש האיסור ועכ"פ לא נתבטל ברוב כגון דהוא שוה בשוה או שהאיסור הרבה שייך לומר דההיתר יצטרף לאיסור ונעשה ההיתר ג"כ כאיסור משא"כ בנפישי ההיתר א"כ נתבטל והיאך שייך היתר מצטרף וכבר נחלקו בזה הפוסקים אם אמרינן דהיתר נהפך להיות איסור ללקות ועיין מלמ"ל פ"ז ממעילה דדעתו דלא אמרינן היתר נהפך לאיסור ואף לשיטת הפרמ"ג בשער התערובות דההיתר נהפך לאיסור ללקות היינו כשלא נפיש אבל בנפיש לא מסתבר כלל. וגם אני תמה דמה מקשה משתי קופות ובנזיר אמר בשלמא לדידי דאמינא המל"א כגון דנפישי חולין והנה הרז"ה ע"כ לא גרס זאת וא"כ קשה גם לאביי וערש"י שכתב דממדוכה ומקפה ל"ק דעביד לטעמא וריחא והנה להרז"ה ל"ש זאת ועיין בתוס' פסחים שם ד"ה אלא ולשיטת הרז"ה צ"ל דלא גריס זאת וכמ"ש התוס' ועיין מהרש"א שם ועכ"פ שיטת הרז"ה הוא תמוה לפע"ד ומהתימה שבקדמונים לא מוזכר כלל שיטת הרז"ה ועיין ברשב"א בית רביעי שער ראשון בדפוס ווין דף ס"ה לא הוזכר כלל שיטת הרז"ה וגם הרא"ה לא הביאו ועיין בב"י יו"ד סי' צ"ח ובפר"ח ואחרונים לא הזכירו כלל שיטה זו ועיין ספר מנחת כהן שהעמיק הרבה בדינים אלו ובפ"ו חלק א' משער התערובות לא הזכיר כלל זאת וצע"ג והנה לכאורה צ"ב לשיטת הרז"ה דהיתר מצטרף לאיסור א"צ שיהי' בו טעם א"כ קשה ל"ל צירוף כזית הא אף שמצטרף כזית ההיתר א"א לומר דנהפך להיות איסור כמ"ש בשם המלמ"ל והמ"כ דלענין שילקה לא אמרינן דהיתר נהפך להיות איסור ועיקר המלקות בא בשביל שיש בו איסור וא"כ בשלמא אם אמרינן דהמל"א צריך שירגיש בו טעם יש לומר דניהו דע"י האיסור לחוד אין בו כשיעור כל שע"י ההיתר נרגש הטעם בכל הזית ויש בו איסור ג"כ מצטרף אבל אם לא בעי כלל שירגיש טעם א"כ מה נ"מ אם יש בו כשיעור או לא הא סוף סוף יש בכאן משהו איסור וצ"ל דמ"מ גזה"כ הוא שצריך שיאכל שיעור אכילה וכל שלא אכל שיעור אכילה בכזית אינו חייב אבל כל שהי' בו כשיעור אמרינן דההיתר מצטרף לאיסור וחייב אף בכ"ש איסור שאינו נרגש כלל וזהו ענין המל"א דגלתה התורה דסגי במשהו איסור כל שיש כזית שיעור אכילה מצטרף ההיתר לאיסור וחייב על משהו איסור שבו וכן נראה מהמ"כ פ"א משער התערובות ע"ש היטב. ובזה נראה לפע"ד היטב ליישב דברי הר"ר יקיר בתוס' בע"ז דף ס"ח דהנה התוס' הקשו לר"ש דס"ל כ"ש למכות למה לי קרא דמשרת להיתר מצטרף לאיסור ת"ל דלא בעי כלל צירוף וע"כ דמשרת אתי לטעם כעיקר דלא יליף מגיעולי עכו"ם ע"ש וע"ז כתב הרר"י דשפיר יש לומר דמשרת אתי להמל"א וא"ל דכ"ש ללקות דזה דוקא כשאינו בתערובות ע"ש והקשה דו"ז הגאון מוהר"ץ מה"ש דא"כ היאך קאמר הש"ס בשבועות דף כ"א דר"ע לא ס"ל כר"ש דאל"כ למה לי צירוף והרי צריך צירוף לענין שיתחייב ע"י תערובות ולפמ"ש יש לומר דבאמת צ"ב לר"ש דס"ל דבכ"ש סגי ניהו דבתערובות לא ס"ל בכ"ש אבל מ"מ כיון דאמרינן המל"א למה צריך צירוף כזית דא"ל שירגיש הטעם דהא כל דהמל"א לא בעי שירגיש הטעם וא"ל דבעי שיעור אכילה הא לר"ש לא צריך שיעור אכילה ובכ"ש לקי ורק דע"י תערובות לא אמרינן אבל כל שאמרינן המל"א אין התערובות מזיק ושוב סגי בכ"ש והיא קושיא נפלאה וצ"ל דבאמת לר"ש לא צריך צירוף כזית ורק דמשרת אתי דהמל"א וסגי בכ"ש איסור עם כ"ש היתר וכמ"ש ולפ"ז ר"ע דס"ל אם יש בו כדי לצרף כזית דרוב שפיר קשה למה לי צירוף כזית והא אף בכ"ש סגי וע"כ דלא ס"ל כר"ש ובעי שיעור אכילה וא"כ צריך צירוף כזית אף שאין בו רק מעט דאיסור מ"מ שיעור אכילה בעי דהוא בכזית וז"ב ובזה מיושב קושית התוס' בשבועות שם שהקשו דלמא שאני הכא דגלי קרא דהמל"א ובעי צירוף ולא סגי בכ"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך צירוף דאל"כ הוה כ"ש בתערובות אבל כל דאמרינן המל"א ל"צ צירוף כזית ודו"ק היטב.