שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״י (ז׳)

שוב האיר ד' עיני ומצאתי בתוס' ב"מ דף נ"ג ד"ה ועולה שכתבו דמה"ת בטלים ברוב ביבש ובלח בששים ומשמע שם דהוא במב"מ דבא"מ אין תרומה כ"א בששים וכן הבין בקרית ספר להמבי"ט בפט"ו ממ"א דס"ל להתוס' דלח בלח במב"מ בששים מה"ת והוא תימא רבה וכבר התפלא בזה בפרמ"ג בשער התערובות ח"ב פ"א ולפי שיטת הר"ש הנ"ל דבדבר שלא נימוח דומיא דתרומה דהיינו כל אחד עומד בפ"ע כמו קמח בקמח הוה כזית בכא"פ דאוריית' וא"כ ממילא צריך ששים מה"ת ולשיטת הר"ש גם בב"י יעבור בחמץ במב"מ כיון דכזית בכדי א"פ דאורייתא ועיין מ"א סי' תמ"ב ס"ק א' אבל כבר כתבתי ששיטתו לא נראה בכל הפוסקים ויחיד בדבר והנה חפשתי באמתחת ראשונים ואחרונים ולא מצאתי שיזכירו דברי הר"ש הנ"ל וראיתי בפתיחה כוללת להפרמ"ג על או"ח בהלכות פסח בח"ב בדיני תערובות שהביא כל השיטות אמנם באות ט"ו ס"ק ד' כתב שיטת ר"ת טעמו וממשו מב"מ וניכר האיסור דלא בטל או כזית בכדי א"פ לוקה ופחות אסור מה"ת ובראותי זאת נחרדתי שכת' דאו כזית בכדא"פ דמשמע אף שלא ניכר האיסור כל שיש בו כזית בכא"פ לוקה במב"מ ונבהלתי מהיכן ראה לכתוב כן וגם המ"א בעצמו הביא שם השיטה של ר"ת ולא כתב כן אמנם באמת קיצור לשונו גרם מכשול למהעיינים וצ"ל אי איכא כזית בכא"פ והיינו בניכר האיסור דאז פשיטא דלא בטל במב"מ אז בכזית בכא"פ לוקה ופחות מזה עכ"פ אסור מן התורה ולכך בטעמו ולא ממשו דהיינו שנימוח ואינו מכירו כתב בעצמו דאסור מדרבנן במינו בס' וגם שם נפל ט"ס וכתב שלא במינו ותיבת שלא נמחק וצ"ל במינו ע"ש ועכ"פ הדברים ברורים כמ"ש ודו"ק.