אחר שכתבתי כ"ז הגיע לידי ספר ישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל על יו"ד סי' ק"ט וראיתי שהקשה גם שם על הט"ז בסי' תנ"ג הנ"ל וכ"כ הנ"ל בזה וכעת ראיתי בפרמ"ג באו"ח סי' תנ"ג שפירש כן לפי תומו כמ"ש למעלה ובקצרה כדרכו ונהניתי ומה שהקשה בישוע"י שם דלר"ל דס"ל דהך דשתי קופות מיירי בתרומה דרבנן ואף בתרומה דרבנן בעי רבייה והקשה דכיון דהתוס' כתב דמיירי בתרומה דקמח חיטין בקמח שעורין א"כ ל"ל שאני אומר לר"ל הא ביבש ביבש דרבנן ל"צ לשאני אומר וסגי ברבייה כמבואר בסי' ק"ט הנה ל"מ אם נימא דיש לו דין לח בלח ל"ק ואף גם לפמ"ש דיש לו דין מב"מ לרבא כיון דשוה בשמא ובתרומה במינו חמור וצריך ק"א ולכך צריך לתלות בשאני אומר ומה שהקשה שם דלפמ"ש התוס' דמיירי במבשא"מ א"כ מה אמר ר"ל והוא שרבו דמה ענין רבייה בא"מ דהא בא"מ תלוי בששים מה"ת והוא תמיה גדולה ולפע"ד נראה דלפי מה שנראה בשטת רבינו חיים דאף דטכ"ע דאורייתא מ"מ אין לוקין כ"א בכדא"פ ומטעם דהו"ל דין חצי שיעור דאין לוקה וכמו שנראה מהקדמונים ועכו"פ סי' ק"ט ולפ"ז לר"ל דס"ל ח"ש מותר מן התורה א"כ כל שאין כדאכ"פ מותר מן התורה דל"ש חצי שיעור ולכך כל שרבו חולין על התרומה סגי ליה כנלפע"ד ולפ"ז מיושב מה שהקשו הקדמונים דלמה נדחק ר"י לאוקמא הברייתא דשתי קופות למ"ד תרומה דרבנן ולמה לא אוקמא ברבייה דמותר מן התורה ולפמ"ש א"ש דלר"י מאי מועיל רבייה הא מיירי בא"מ ולדידיה צריך ששים מן התורה דח"ש אסור וא"כ טכ"ע מן התורה ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״י (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
