שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״י (ג׳)

והנה מן האמור מדברי התוס' דפסחים גבי שני קופות הנ"ל מוכח לפי הבנת הש"ך דקמח בקמח מקרי לח בלח וטעכ"ע ומוכח דקמח בקמח מקרי לח בלח אף בצונן דאל"כ הא שם שתי קופות צוננין מיירי והיאך שייך לח בלח והתוס' כתבו ביבמות דף פ"ב שני תירוצים ונסתפקו בזה ומדברי התוס' מוכח דגם בצונן מקרי לח בלח ועש"ך סי' ק"ט ס"ק ג' מיהו לפמ"ש לעיל אדרבא קודם אפייה באמת אין לו דין לח בלח ויש להאריך בזה ואכ"מ הן אמת דגוף ראיית התוס' ביבמות שם דהוכיחו דקמח צונן כל שאין מתפשט הטעם בטל דאל"כ היאך אמרו בביצה דף ל"ח מ"ש חיטין ושעורין דלא א"ל דהו"ל מבשא"מ ובטל חיטין בחיטין נמי ניהו דלר"י לא בטל לרבנן מבטל בטל והא חיטין ושעורין נמי הוה מב"מ לרבא לפע"ד יש ליישב דבאמת כבר כתבתי בשם הש"ך דע"כ לא אמר רבא דאזיל בתר שמא רק בדברים שהם למעלה מששים ואינו תלוי בנו"ט ולכך לר"י דאמר מב"מ לא בטל שפיר אזלינן בתר שמא ולפ"ז כאן דבאמת מצד האיסור פשיטא דבטל כאן דעיקר קושית ר' אבא הוא רק דמשום ביטול לא פקע שם בעלים אלמא דקסבר דעיקר הפלפול הוא רק בשביל הבעלים דממון בעלים לא בטל וא"כ שפיר אמר דחיטין בשעורין דלא א"ל ע"כ משום דבטל דא"ל דהוה מב"מ דהא לענין הממון ל"ש הך דר"י דע"כ לא אזלינן בתר שמא רק לענין איסורא דתלוי בנו"ט וכיון דמב"מ דל"ש טעם ואפ"ה אסרה התורה ממילא אזלינן בתר שיווי השם אבל לענין ממונא של בעלים זה לא שייך בנו"ט וא"כ מדלא קאמר בחיטין ושעורין דשם בודאי לא שייך הענין בנו"ט וע"כ דלא קפיד על קנין בעלים וכל שבטל משום איסור בטל גם קנין בעלים וא"כ ע"כ אף לאביי דאזיל בתר נו"ט מ"מ כאן היה מהראוי להודות דהו"ל מב"מ דהא כאן עיקר הקפידא משום בעלים ולא תלוי בנו"ט ובזה אף אביי מודה דאזיל בתר שמא ומדלא פריך מזה ע"כ דבזה ר"א מודה דלא אזלינן בתר קנין בעלים וא"כ גם בחיטין בחיטין נמי ובזה מיושב קושית המהרש"א דהקשה דמה פשיטא לי' לרב אושעיא בחיטין ושעורין דמודה ר' אבא יותר מבחיטין בחיטין דהא גם בחיטין ושעורין כיון דיש בו ממונא וקנין בעלים מהראוי דלא לבטל ע"ש מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דזה גופא מאמר ר"א דמדלא נקט ר' אבא בחיטין ושעורין וע"כ דר' אבא ס"ל כאביי דאזיל בתר טעמא ולא בשמא ואף דהכא לא תלוי בנו"ט כלל דעיקר הקפידא משום ממונא דבעלים וא"כ מהראוי ללכת בתר שמא אף לאביי דבשלמא באיסור ס"ל דעיקר הוא משום הנו"ט אף במב"מ שאינו נרגש אבל האיסור הוא בו משא"כ כאן בממונא דודאי לא תלוי בנו"ט ואפ"ה מודה ר"א בזה דבטל ולא אכפת לן בקנין בעלים א"כ חיטין בחיטין לרבנן נמי דלא אכפת לן בקנין בעלים. ובגוף דברי הש"ס בביצה שם התמוהין מאד נראה לפע"ד דהענין הי' דבאמת צריך להבין דברי ר"א הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין חיטין של חברו יאכל הלה וחדי והוא תמוה דאמאי לא הא הוא לא עשה שום איסור דלא גזלו שמיירי שנתערב מעצמו וכיון דלענין איסור אמרינן דבטל ברוב וכל אחד שאוכל אמרינן דשל היתר הוא א"כ ל"ש גזל דעל כל אחד איכא ספק שמא שלו הוא וספק גזל התירה התורה וכמ"ש בתומים בקונטרס התפיסות דלכך אומרין בממון קי"ל אף דספק גזל הוא אך יש לומר דבאמת ניהו דהוא לא גזלו אבל סוף סוף הוא קא נחסר דבאמת הוא הי' לו כאן קב חיטים ונודע באמת שנחסר לו ולמה יאכל הלה וחדי ומדוקדק לשון הש"ס ובשלמא בספק גזל שפיר יש לומר דלמא לא נגזל כלל אבל כאן דודאי נחסר ולמה יאכל הלה וחדי וע"ז אמר הש"ס דמ"ש ממין בשא"מ דודאי מודה ר"א דל"ש דהוא נחסר דמ"ל בחסרונו של זה כל שזה אינו נהנה מ"ל בחסרונו של זה דודאי אין כאן איסור גזל דהא זה לא נהנה ומ"ל בזה שזה נחסר הוא יוכל לטעון לא אתן לך בשביל שאין מגיע לי הנאה א"כ חיטין בחיטין נמי כיון דלא נרגש הנאה בטל ובזה מדוקדק מה דאמר דכילא חסרי' והיינו דחזינן דאף דהוא לא גזלו כל שכילא חסריה אסור ה"ה כאן דעכ"פ כי לא חסרי' ויש להאריך בזה בכל הסוגיא ודו"ק היטב.