שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״י (ב׳)

ובזה יש לישב מה שהקשה הכו"פ מהא דאמר בזבחים דף ע"ח הפיגול הנותר והטמא שבללן זה בזה דפטור דא"א שלא ירבה מין אחד על חברו ופריך מהעושה עיסה מהחיטין ואורז אם יש בו טעם דגן חייב בחלה ומאי קושיא שאני עיסה דנילוש והוה לח בלח שפיר צריך ששים מן התורה משא"כ פיגול ונותר וטמא דמיירי יבש ביבש דא"צ ששים אף בשא"מ רק מדבנן והיא קושיא נפלאה מול דעת הש"ך ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דיבש ביבש א"צ ששים רק מדרבנן דל"ש נתינת טעם וכל מה שאוכל אמרינן דהוא מהיתר א"כ זה שייך בהיתר ואיסור אבל שם פיגול ונותר וטמא דכל אחד אסור ורק דאיסורין מבטלין זא"ז אבל לא שייך לומר שנתבטל ונעשה האיסור היתר א"כ כל שנרגש טעם לא שייך ביטול ואסור מן התורה עד ששים וז"ב כשמש ובלא"ה יש לומר דכיון דעשה עיסה מחיטין ואורז א"כ קודם אפייה הוא מב"מ דל"ש נ"ט ובטל ברוב אורז דשוה בשמא קמחא בקמחא ואח"כ כשנאפה ונ"ט מקרי מין בשא"מ ולא בטל וא"כ הא כבר נתבטל ואיך יוצא אח"כ בו והדברים ק"ו דאם לענין איסור נתבטל מכ"ש לענין ביטול שלא יצא בו בפסח ולא יתחייב בחלה וז"ב מאד ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דלמה לא פריך מכל טכ"ע ולמה לי' להביא משנה דעיסה מחטה ואורז ולפמ"ש א"ש שוב ראיתי שהכו"פ בעצמו כתב כעין זה ועכ"פ יצא לנו דין חדש דבקמח בקמח לא יהי' צריך ששים מן התורה אם נימא דמקרי יבש ביבש ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ח"י ומלמ"ל סוף מעשר ראשון אי שייך בילה בדבר יבש יבש יעו"ש ויש להאריך בזה וא"כ.