ובזה מיושב היטב מה דאמר רבינא בכשורא דמטללתא דעבדי בה רבנן תקנת מריש ופריך הש"ס פשיטא והקשה הל"מ והכ"ת דלשני שאני עצים דהוה שינוי השם ושינוי מעשה משא"כ בכשורא ולפמ"ש א"ש דבאמת הוי שינוי החוזר וכל דלא הוה יאוש דהרי היא צווחת ולא נתייאשה א"כ שוב ל"מ רק משום תקנת מריש שוב גם כשורא דמטללתא כן ודו"ק ובמ"ש למעלה יש לישב קושית המ"א סי' תרל"ז ס"ק ז' דהא כל המחובר לקרקע לא הוה כקרקע כמבואר בחו"מ סי' צ"ה ולפמ"ש א"ש דניהו דלאו כקרקע מ"מ לא הוה העצים גזולים דהא כל שבנאו בקרקע יש להם דין קרקע לענין זה שאינם נתקים מרשות לרשות וכמ"ש לעיל מלתא בטעמא דעכ"פ הם ברשות הבעלים הראשונים ודו"ק. והנה כה הראני אחר כמה שנים הרב החריף מוה' מאיר נ"י מווליקאטש דברי הירושלמי מס' ב"ב פ"ט ה"א גבי המחזיק בנכסי הגר ונודע שיש לו בן ואמר בירושלמי שם דמשום יאוש הוא וע"ז הקש' דהא בקרקע ל"מ יאוש ורצה לחדש בזה דע"כ לא מהני יאוש רק בקרקע שהי' לו מקודם אבל כאן רצה לזכות בקרקע שאינו שלו וכל שמתייאש מועיל היאוש והנ' אף שאינו מוכרח דהרי הירושלמי באמת ס"ל דיאוש מועיל בקרקע כמ"ש התוס' בסוכה דף למ"ד באורך ובב"ב דף מ"ד ובאמת שכפי הנראה התו' מסקי דגם ש"ס דילן ס"ל כן ולפע"ד העיקר כוונת ש"ס דילן דאף דיאוש שייך בקרקע מ"מ שינוי רשות ל"ש בזה דלא נשתנה הרשות דקרקע תמיד בחזקתה אך גוף הדין הוא אמת דע"כ לא אמרינן דל"מ יאוש בקרקע רק בקרקע שלו והארץ לעולם עומדת ול"מ יאוש אבל כל שלא רצה לזכות פשיטא דהקרקע הוא הפקר או בחזקת בעלים הראשונים ומועיל בזה יאוש וגם בש"ס דילן דף קמ"ב אמרו דרפויי מרפיא בידייהו ודו"ק והנה שאל אותי בחור משכיל בהא דמשני בהושענא דאוונכרי גופייהו והא יכולים להקנו' הושענא שלהם לאחר במתנה עמ"ל ויהיו שינוי רשות עם יאוש והשבתי דמתנה ע"מ להחזיר ל"מ שינוי רשות וראיה ממ"ש בש"ע חו"מ סי' שס"א דאם מכרו באחריות ל"מ שינוי רשות ע"ש ס"ה ואף דהש"ך חולק בזה מ"מ במתנה ע"מ להחזיר דאינו רק ק"פ לבד כמ"ש הר"ן בסוגיא דבפ"ב בנדרים בוודאי ל"מ שינוי רשות ואף לפמ"ש הרא"ש בשם רבינו אביגדור דגם מתנה ע"מ להחזיר מקרי קנין הגוף לשעה מ"מ לא מקרי שינוי רשות ובעינן קנין הגוף גמור ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״ח (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
