שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״ז (ב׳)

והנה באמת אני נבוך בדין זה דפסול ול"מ העברת קולמס וכ"כ דלא נתבאר הדין בהדיא לא ברמב"ם פ"א מתפילין הט"ו ולא בטוש"ע ורק מכללא שמיע ליה דכתבו שפסול אם כתב שלא לשמן ולא כתבו שיש תקנה ש"מ דפסול וכ"כ הש"ך בס"ק ב' בהדיא ועכ"פ הדין דין אמת כמבואר בש"ס גיטין שם ובדף נ"ד אבל מ"מ צ"ע דלפי הנראה משו"ת הריב"ש סי' ז' נראה דכתיבה על הגרד יותר גנאי מהעברת קולמס והרי אנן קי"ל בסי' ער"ו ס"ז דכותבין על מקום הגרד והמחק השם וא"כ למה יפסל העברת קולמוס משום זא"ו דמחזי כמנומר וע"כ נראה לפע"ד ברור דבאמת מזה ראיה למ"ש בחיבורי יד שאול סי' ער"א דעיקר הפסול דרבנן משום דבאמת הכתב התחתון הוה הפסק בין הקלף להכתב שע"ג וכמ"ש הנוב"י סי' א' באו"ח ורק שכתב שם דכל לנאותו אינו חוצץ ולפ"ז כל דאינו מן המובחר ניהו דכשר ולזה לא נצריך גניזה לס"ת ובפרט דזא"ו אינו רק מדרבנן ועיין תוס' ריש לולב הגזול ובשו"ת שאגת ארי' ואף דיש לומר דבשם עצמו הוה זא"ו דאורייתא דכתיב ביה קרא אינו נראה לפע"ד דזא"ו דרשו לכל המצות התנאה לפניו במצות וא"כ כל המצות שייך זאת וא"כ אינו רק אסמכתא אבל כיון דעכ"פ אינו מן המובחר שוב פסול משום דהוה הפסק בין כתב להקלף ולפ"ז נראה לפע"ד דכאן אפשר דשייך להיפך מחזי כמנומר דהא יהי' חצי השם כתב חדש וחצי השם ישן ובכה"ג גם בעל המחק והגרר נראה לפע"ד דחציו על הגרר והמחק אפשר דפסול כמו בתלוי דכלו תולין וחצייו פסול כמ"ש בגליון הש"ע שלי ולפ"ז גם משום כתב ע"ג כתב ליכא למיחש דמה אכפת לן וממנ"פ אם הכתב הראשון כשר אטו אינו רשאי להעבות הכתב יותר וכמ"ש בחיבורי שם סי' ער"א וא"כ יש להתיר להעביר קולמס ע"ז אבל צריך לזהר שלא יארע איזה קלקול ומחק דאז הוה מוחק את השם דזה השם שנשאר בקדושתו ולא הוה מוחק ע"מ לתקן ואף שלהשם כלו נראה כמנומר וכמ"ש מ"מ מוחק ע"מ לתקן לא הותר רק אם צריך לאותו השם בעצמו ולא מה שצריך להס"ת במקום הזה וכעין מ"ש הרדב"ז הובא בחבורי בסי' ער"ו שם בביאור דברי הר"י אכסנדרני וגם כאן לחצי השם הנשאר א"צ שום תיקון ולענין דינא אני ממוראי הוראה וישאל הרב המאה"ג אב"ד דשם אם יסכים מה טוב ואם לאו ישאר החצי השם בקדושתו ולא יגע בידו וראיתי בפ"י בגיטין דף כ' שדקדק למה נקט ונתכוין לכתוב יהודא ות"ל דכל שלא כתבו בפירוש לשמו פסול ולפע"ד נראה דבר חדש באם טעה וסבר שצריך לכתוב שם י"ה בלבד והוא הי' צריך לכתוב שם הוי' כולו וטעה וכתב כל השם בזה נראה לפע"ד דכיון דמקצת השם הראשון נתכוין לכתוב לשם קדושה א"כ מהראוי לומר דשוב החציו השני סתמא קאי בקדושתו ולכך נקט וכתב ונתכוין לכתוב יהודה וא"כ לא נתכוין כלל לקדוש' השם והנה מזה מבואר דיהודה צריך לכתוב בה"א ומיהו אין זה ראיה דבס"ת ודאי דהוא בה"א ועכ"פ נראה לפע"ד דבכה"ג שכתב חציו הראשון לשם קדושת השם שוב צריך העברת קולמס על החציו השני' וא"כ שוב יהי' צריך להעביר קולמס גם על החצי' הראשונה שאל"כ יהי' מחזי כמנומר ובזה שוב לא יהי' שייך העברת קולמס דהו"ל כתב ע"ג כתב אם נימא דבכה"ג הוה כתב ע"ג כתב וכמ"ש ודו"ק שוב נזכרתי מ"ש הלבוש בסי' קכ"ה דלכך אסור לכתוב בקנה דאז הוה כב' כתבים דפסול משום דכתב אחד אמר רחמנא וע"ז כתב בג"פ דלא אכפת לן בשני כתבים רק באם אחד פסול יש לחוש לכתב ע"ג כתב אבל כשהשני כתבים כשרים כשר וע"ש בס"ק ט"ו ולזה הג"פ כוון תלמידי הנ"ל אבל לפע"ד אין ענינו לכאן דזה דוקא בגט אבל בס"ת פסול משום מנומר דבעינן זא"ו וראיתי בישוע"י לדו"ז הגאון ז"ל באהע"ז שם שגם הוא דחה לדברי הלבוש הנ"ל והביא ראיה מהא דפריך בגיטין נ"ד ולעבור עליו קולמס ולקדשו כמאן דלא כר"י וקשה מה קושיא ע"כ לא קאמר ר' יהודא רק בנכתב בודאי בפסול משא"כ בזה דלא מהמנין לי' ושוב אסור להעביר קולמס דהוה כתב ע"ג כתב ולפע"ד יש לדחות דבאמת צ"ב הא דאמרו שם דטעה בדר"י צ"ב איך קס"ד דר"י לומר דניהו דשכר אזכרות הפסיד שכר דס"ת כלה לא הפסיד ואיך לא ידע דס"ת שחסר אפילו אות אחת אינו ס"ת וצ"ל דחשב דלר' יהודא יכול להעביר קולמס על כל האזכרות וא"כ הוא אינו מפסיד רק שכר אזכרות שצריך להעביר קולמס ולקדש שנית ולפ"ז שפיר פריך הש"ס דאם נימא דאסור להעביר קולמס שוב נאמן להפסיד כל הס"ת כלה דלא הי' לו במה לטעות וכמ"ש ודו"ק היטב ועכ"פ גם הישוע"י דחה דבכתב ע"ג כתב לא מפסל משום שני כתבים ומיהו כ"כ דיש לפסול משום זא"ו אבל לפע"ד נראה דבנ"ד נראה מנומר טפי כשיהי' השם בכתב ישן וחדש וע"כ נראה לפע"ד מותר להעביר קולמס ולקדש כל השם שוב מצאתי בחידושי ריטב"א שפירש כן דזה סברת ר' ירמי' משום דבהעברת קולמס מועיל ונהניתי שכיוונתי בראשית ההשקפה לזה ודו"ק שוב ראיתי בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שהרגיש במ"ש למעלה דע"ג גרד לא מחזי כמנומר וכתב ע"ג כתב מחזי כמנומר טפי אבל לא כתב שום טעם לדבר וע"כ לפע"ד מחוורתא כמ"ש ודו"ק ועיין ברש"ל ובחבורי יד שאול סי' רפ"א ומצאתי בספר בני יונה סי' ער"ו שכתב דאם לא קדש השם עם האות האחרון וקידושו וגמורו באים כאחד כשר אבל אם מתחלה נתכוין לשם יהודה אז פסול אף שנזכר באות האחרון ע"ש וא"כ יש לומר דלכך נקט ונתכוין לכתוב יהודה דאז אף שנזכר באות האחרון ג"כ פסול ודו"ק והנה בקרית ספר להמבי"ט כתב דכתיבת האזכרות לשמה אינו מה"ת דאינו רק משום זא"ו ולכאורה דבריו תמוהין דא"כ מה"ת כתב הראשון הוא כתב וא"כ שוב הכתב השני הוה כתב ע"ג כתב ול"ש תירוץ התוס' דכיון שהראשון שלא לשמה הכתב השני מתקנו דהא מדאורייתא עכ"פ הי' כשר ומיהו יש לומר דניהו דכשר אבל כל דלכתחלה בעי לשמה א"כ שוב הכתב השני מתקנו ובלא"ה יש לומר דכל טעמו של המבי"ט הוא כמ"ש בספרי הטעם דשאני גט דסתמא לאו לשמה קאי משא"כ ס"ת ולפ"ז שם שנתכוין לכתוב יהודא וא"כ לאפוקי מלשמה קבעי ולכך בודאי פסול ובזה מיושב מה דנקט ונתכוין לכתוב יהודה.