שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״ג (ו׳)

שוב ראיתי בכ"מ שלבסוף מסיק דהעיקר הוא בדעת רבינו דלא מתורת חצר רק מתורת אגב וכל שהן צבורין הענין מוכיח דהקנה את המטלטלין עם הקרקע ובאמת שאין לזה טעם ובב"י לא כתב זאת וראיתי בדרישה שהסכים למ"ש הכ"מ בסוף והקשה דא"כ לרמב"ם ל"ש שיהי' מחצר משומר הא כל שמונח בתוכו קונה מתורת אגב וכתב דאגב לא שייך רק בשמקנה כעת שניהם והוא בא לקנות כעת הקרקע והמטלטלין ביחד אבל כשהחצר היה שלו מקודם ל"ש אגב אלא מתורת חצר ע"ש ובאמת הש"ך כתב בסי' קצ"ח וסי' ר"ב דחצר לא שייך רק כשנקנה לו כבר דאל"כ חצרו ומתנתו באי' כאחת ולפ"ז יהי' חצר ואגב חלוקין מהיפך להיפך דביחד ל"ש חצר ובקנה לו כבר לא יהי' מתורת אגב וזה לא מצינו וע"כ מחוורתא כמ"ש המ"מ והר"ן ודו"ק וגם לפמ"ש הכ"מ בטעם של אגב שהענין מוכיח ג"כ לא שייך רק כשמקנה אותם כאחד אבל בהפקר לא שייך זאת דאין הענין מוכיח כל שאין דעת מקנה בזה וז"ב ודברי הקצה"ח הן תמוהים לפע"ד והנה לפמ"ש בשיטה מקובצת לב"מ דף י"ב דכל דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעי שיהי' משומר כלל אף מדעת המוכר דהא אחר א"י לזכות בה דהא איכא דעת המקנה שאינו רוצה להקנות רק לזה משא"כ במציאה והפקר א"כ הי' מיושב דעת הרמב"ם דהוא מתורת חצר כל שיש דעת אחרת מקנה וגם עומד בצידה לא בעי וכמ"ש הקצה"ח סי' ר' ס"ק ג' אך לפע"ד הי' נראה דבר חדש דגם מתורת אגב היה מועיל והטעם לפמ"ש הרא"ש בנדרים דף ל"ד בשם הרא"ם דהיכא דיש דבר הפקר מונח ואינו יכול שום אדם לזכות בו רק הוא דיכול להקדישו משום דבידו לזכות ולפ"ז כל שיש דעת אחרת מקנה שרצה לזכות לו ולפ"ז אחר א"י לזכות בו רק הוא א"כ כל שיכול לזכות בו שוב בידו להקדישו ושפיר נקנה לו אף כשלא אמר לו שיקנה אגב קרקע ועקצה"ח סי' רי"ב שהבין מדברי הרא"ש דאף כשלא הגיע לידו זכה בו כל שיכול לזכות בו ואף אם נימא דלא כדבריו מ"מ כל שמונח אג"ק פשיטא דקנה אף שלא אמר לו לקנות אג"ק ובפרט שיכול לזכות בו מטעם חצר ושיעמוד בצדו וכדומה ושפיר נקנה לו ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר וא"כ כ"ז כשהקנה אבל בהפקר לא שייך כל זאת.