שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״ב (ג׳)

ובזה מיושב היטב קושית הבה"ז שהקשה דלשיטת רבינו איך אמרו דהעידה התורה על כ"ח שא"י מידי דופי' מדהצריכה שבירה בכ"ח והרי לא בעי שטיפה ומריקה רק בחטאת ולפמ"ש א"ש דבאמת אם היה יוצא ע"י הגעלה לגמרי שוב יקשה למה הצריכה תורה שבירה והא בדם א"צ רק כיבוס וע"כ דבדם דסגי כביבוס דיהי' יוצא הדם סגי בכיבוס משא"כ הבליעה דלא תצא לגמרי הצריכה התורה שבירה אבל בשאר קדשים דלא הקפידה תורה על הדם וא"צ כיבוס ועיקר המריקה ושטיפה הוא כדי שלא ישאר כדי נו"ט שפיר סגי בהגעלה דהגעלה יכול להקליש הטעם אף בכ"ח רק דמ"מ א"י מידי דופי' ונשאר טעם קלוש ובשאר קדשים לא אכפת לן בזה כמו דל"צ כיבוס משא"כ בחטאת וז"ב לדעתי והנה לכאורה קשה לשיטת הרשב"א בית רביעי שער ד' וכן הוא שטת הר"ן והרבה פוסקים דבחמץ לא מועיל נ"ט בר נ"ט ומטעם דחמץ שמו עליו ול"ד לדגים שעלו בקערה דשם כיון שהיא טעם קלוש אינו מהראוי שיחול עליו שם איסור מחדש שעד עכשיו הי' היתר אבל בחמץ עד עכשיו הי' חמץ ועכשיו הוא חמץ רק שעכשיו אסרה התורה להחמץ וא"כ שמו עליו מקרי ועיין במ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ד ולפ"ז לכאורה צ"ב בהא דאמרו בע"ז דף ע"ו מה ענין קדשים אצל איסורים הכא היתירא בלע הכא איסורא בלע והא גם קדשים שמו עליו רק שעכשיו אסרה התורה דהרי שיטת הרמב"ם דמגעיל עקב אכילה והיינו טעם שנעשה נותר ועכ"מ ולח"מ וא"כ אינו מטעם שיהי' נותר רק דגזה"כ הוא שצריך להגעיל תיכף אחר אכילה וא"כ אמאי יועיל הגעלה ולא נצריך לבון ומה מהני היתירא בלע הא מ"מ כעת הוא צריך מריקה ושטיפה והתורה חשבהו לאיסור אמנם נראה דל"ד דבשלמא חמץ לא נשתנה מטעמו כלל והוא כמו שהיה מקודם שפיר אמרינן דל"ח נקלש הטעם דמה בכך דהוה נ"ט בנ"ט דהיתירא הא כעת נאסר אבל כאן ניהו דשמו עליו מ"מ כל שבלע היתר סגי בהגעלה וא"כ שוב מוציא הטעם אף שהוא עדן שמו עליו הא מ"מ הוציא הטעם וא"ל כיון דנעשה איסור ובאיסור לא מוציא הגעלה וצריך ליבון הא כל שמגעילו עכ"פ שוב נשתנה מכמו שהי' דבעת שבלע הי' איסורו בעין והי' טעם מורגש וכעת לאחר שהגעילו מה שנשאר אינו בעין ואין כאן איסור דאין הטעם מורגש וז"ב ובזה נראה לפע"ד דבזה נחלקו הס"ד והמסקנא בע"ז שם דרבה מקשה שם סוף סוף כי פליט איסורא קפליט והיינו דהיאך מועיל הגעלה והא כל שהגעילו עקב אכילה עדן שמו עליו רק שעכשיו התורה אסרתו ושוב לא מועיל הגעלה וע"ז משני ר"א דניהו דקא פליט איסורא מ"מ איסורא לאו בעיניה והיינו דשפיר מועיל הגעלה דמ"מ ליתא לאיסורא בעיניה וא"כ לא מקרי שמו עליו אברא דקשיא לשיטת רבינו דההגעלה הוא עקב אכילה קודם שנעשה נותר א"כ שוב יקשה מה משני הש"ס דכל יום נעשה גיעול לחברו הרי הרשב"א הקשה שם מה מועיל הגיעול הא הגעלה גמורה ס"ד דלא מועיל וצריך ליבון וא"כ איך יהי' עדיף מה שנעשה גיעול לחברו וכתב הרשב"א שם דמכל מקום אין ראוי לחול עליו שם נותר מחדש אחר שנקלש הטעם איסור כ"כ ולפ"ז זהו אם המריקה ושטיפה הוא לאחר שנעשה נותר א"כ כל שנקלש הטעם ל"ש שיחול שם נותר אבל לשיטת הרמב"ם דהוא גזירת הכתוב דצריך מריקה ושטיפה תיכף אחר הגעלה א"כ מה מועיל שנעשה גיעול והיא קושיא גדולה אמנם נראת לפמ"ש דעיקר הקושיא הי' דאיסורא קפליט הוא בשביל דל"ש היתירא בלע דהא גם עכשיו שמו עליו ורק עכשיו אסרתו התורה וא"כ באיסור לא מועיל הגעלה ולפ"ז זהו דאמר דכל יום נעשה גיעול לחברו וא"כ נקלש הטעם ונשתנה ושוב אין שמו עליו וא"כ כל שהיתירא בלע סגי בהגעלה וז"ב כשמש אברא דלפ"ז צ"ב מה מקשה א"ה הגעלה נמי לא לבעי והא באמת הגעלה בעי מגזה"כ ולא מועיל הגיעול דנעשה בכל יום דהא ניהו דנגעל הא התורה הצריכה הגעלה עקב אכילה אף שלא נעשה נותר אמנם ז"א דאותו הגעלה היה עכ"פ כדי להפליט האיסור א"כ למה צריך הגעלה הא נעשה גיעול לחברו ודו"ק.