שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ר״א (ח׳)

והנה הוגד לי בשם ספר לימודי ד' מרב ספרדי שהביא ראיה דזכר טריפה יכול להוליד מהא דאמרו ביבמות דף ע"ה ואימא פצוע דכא מראשו ומשני מדלא מנה בי' דורות וע"ז הקש' דאכתי מראשו ובמקום שעושהו טריפה דלכך ל"ש דורות וע"כ דזכר יכול להוליד אף שאינו חי ואני אומר דלק"מ דהרי אמרו שם פצוע דכא ביד"ש כשר וילפינן מקרא דכתיב פצוע ולא הפצוע ופירש"י דפצוע משמע כעת והפצוע משמע במעי אמו ולפ"ז שוב א"א לומר דפצוע דכא היינו טריפה דא"כ יקשה למה לי קרא למעט ביד"ש והא א"א לחיות כלל עד שיגיע להנשא ואף דטריפה ודאי יכול לחיות כבר כתב הרשב"א דהוא ע"פ נס והמהרש"ל כתב דהוא מיעוט' דמיעוט' ועיין ש"ך סי' נ"ז ביו"ד ועכ"פ זה ודאי דאי אפשר שיחי' כל כך עד שיגיע להיות ראוי לנשואין והוה דבר היוצא מהקש הטבעי וע"ז לא דברה תורה וכל דיני התורה ע"פ סדר הטבעי נאמר וז"פ וברור לפע"ד וגם אם נימא דיליף מממזר דהוא בידי אדם ונאמר דהתור' ממעט דוקא ע"י רעמים וברק לפע"ד המעיין ברא"ש ביבמות שם ימצ' דכפי שיטתו דעיקר הפסול של פצוע דכא בידי אדם ולא בידי שמים שבידי שמים אפשר שיוליד ובידי אדם לא אפשר שיוליד ואם כן ממילא אי אפשר לומר דמיירי שהוא טריפה דאז אף בידי שמים פסול דאינו מוליד.